אחד המאפיינים הבולטים ביותר של ספרות הקבלה הוא תיאור החוויה המיסטית וייצוג מבנהו של העולם העליון באמצעות סימבוליקה מינית. במובנים רבים נטוע מאפיין זה במושג הארוס האפלטוני. כידוע חלק ניכר מן המורשת היוונית עבר אל ההגות היהודית בתיווכם של תרגומים ערביים של חיבורים יווניים בתחום הפילוסופיה ובתחומים אחרים וכן באמצעות כתבים פילוסופיים ערביים שהתחברו על בסיס התרגומים הללו. אימוצן של תפיסות ומושגים מן הפילוסופיה היוונית בלבושם הערבי והיהודי היה יסוד מהותי בפיתוחן של תפיסות קבליות קדומות. אף תפיסות הארוס האפלטוניות והניאופלטוניות המרכזיות חדרו בדרך זו אל ספרות הקבלה הקדומה. לדוגמה תפיסת המבנה האנדרוגיני של העולם העליון והעולם התחתון שואבת מן המקורות הפילוסופיים היווניים הן את דימוייה הן את המבנה המטפיזי שעליו היא מושתתת.
בהרצאה זו אסקור את תולדות התפיסות הללו ואצביע על מקורותיהן למן הספרות היוונית העתיקה ועד לעיבודן בספרות הערבית והיהודית של ימי הבינים. כמו כן, אדגים – בין היתר בעזרת קטעים מהגותו של אבן גבירול ומסורות פסאודו-אמפדוקליות – את ריבוי התפיסות של אינטראקציה בין עקרונות מטפיזיים מנוגדים בטקסטים פילוסופיים ואת השתקפותן בקבלה הקדומה בפרובנס ובגירונה ואף בגוף הזוהר.