מן המפורסמות היא, שלאה גולדברג הרבתה לכתוב על נושא האהבה ובעיקר – על אהבה נכזבת. מה שפחות מודגש בשיח המחקרי היא העובדה שלצד השירים מן הסוג האמור, המקרינים על-פי רוב מלנכוליה, כתבה גולדברג גם שירים ארוטיים נועזים וטעוני אנרגיה מינית, המבטאים תשוקה נשית ואהבה גופנית, שהקדימו ללא ספק את תקופתם, ואין הם בגדר שירה מלנכולית כלל ועיקר.
בשירים הארוטיים, העוסקים בגוף ובמאווייו, נוקטת גולדברג שני צפנים: צופן של הסוואה ורימוז בדרגות שונות לצד דיבור גלוי ומפורש. כפילות זו מבטאת היטב את הקונפליקט שאליו נקלעה כמחברת באותן יצירות ארוטיות בעלות האופי האוטוביוגרפי, כמו גם את הפתרונות היצירתיים שאותם נקטה בהקשר זה.
בהרצאתי אדגים את השימוש בצפנים הללו וכן את דרגות החשיפה של השיח הארוטי בשירי גולדברג המשתייכים לסוג זה. כמו כן יידוֹנו, בין היתר, המטפוריקה הישירה והעקיפה בשירים הארוטיים, המוליכה את הנרטיבים הגלויים והסמויים שבהם.
בהרצאה אציג גם את גבולות הזמן שבו עשתה גולדברג שימוש בשיח זה בשירתה (נקודות הראשית והסוף) ובכפוף לכך אצביע על הדיסונאנס שבין הביוגרפיה שלה ובין כתיבתה הספרותית ואנסה לנמקה.