The Palestinian Talmud: From Manuscript to Print

החל מן השלב בו הועלה התלמוד על הכתב ועד שנדפס בראשית המאה הט״ז, הועברה הספרות התלמודית באמצעות מכניקת העתקת כתבי היד. סופר העתיק את תוכנו של כת״י קודם אל מצע חדש וכתב היד שיצר שימש בתורו כ״אב״ ליצירתו של כתב יד נוסף. מצאי כתבי היד שהצליח לצלוח את ״עידן״ כתבי היד הוא מצאי מקרי, שאיננו תלוי דווקא באיכותם של כתבי היד. מקרה מבחן אחד של ההיסטוריה של גילגולי כתבי היד התלמודיים עומד במרכז ההרצאה שלפנינו.

כתב יד ותיקן 133 של התלמוד הירושלמי מכיל כרבע מן התלמוד הירושלמי. כתב יד זה התגלגל ב1523 לבית הדפוס של דניאל בומברג בונציה, וכתב יד ליידן המפורסם הוגה ותוקן על פיו. אחר כך הגיע כתב היד אל ספריית הותיקן בה הוא נמצא עד היום הזה. הקומפוזיציה של כתב היד יוצאת דופן, הוא מתחיל במסכת סוטה, ואחר כך עובר למסכת ברכות וממשיך בסדר זרעים על פי הסדר המצוי גם בכתב יד ליידן, אך נעצר לפני המסכת האחרונה בסדר זה. כתב היד מועתק בכתיבה אשכנזית, על ידי כותבים אשכנזים שונים בעלי מנהגי כתיבה שונים. כתב היד מכיל נוסחאות תלמוד משובחות לצד ליקויים ושיבושים חמורים ביותר. בעבר שימש חוקרי תלמוד שונים לשם תיקון נוסח הירושלמי שבידינו, אך סקירה מקיפה על גילגולי כתב היד ותולדות יצירתו ומסירתו טרם נערכה.

בהרצאתי אבקש לבחון את כתב היד הזה ממספר נקודות מבט שונות - פליאוגרפית, קודיקולוגית, תולדות הנוסח ועוד - שתאפשרנה לי להסיק מסקנות שונות לגבי אופן יצירתו, זמן יצירתו, לתאר קווי אופי מסויימים של ״אביו״ של כתב היד ולנסות ולהסביר את האנומליות שהוא מציג.