פרויקט תיעוד נספי השואה הוא אחד מהפרויקטים המובילים של מוסד יד ושם. הוא חלק מן המטרה המוצהרת והשאפתנית להצליח להגיע לתיעוד של מקסימום נספי השואה שניתן זאת על ידי שיתוף של מגוון מקורות. השמות נאספים אל היכל השמות מרשימות נספים שנערכו על ידי הניצולים בתום המלחמה, על ידי הצלב האדום, מתוך רשימות ממחנות, ספרי יזכור ורשימות מן הלנדסמנשאפטים. אולם את עיקר המידע ביקשו אנשי יד ושם לקבל מן הציבור דרך מפעל דפי העד. ליקוט השמות לצורך הנצחה אישית של הנספה היתה למעשה המשכה של מסורת יהודית רבת שנים של ספרי היזכור ופנקסי הקהילות , ספרים אלה הוסיפו לצאת לאורך כל ההיסטוריה היהודית אולם גם הם עברו תמורה עם התקופה המודרנית, ומטקסט בעל אופי תיאולוגי מרטירולוגי הוא הפך לטקסט בעל אופי תיעודי היסטורי . גם הישוב היהודי המתחדש וגם לאחר תהליכי החילון שעבר הוסיף לשמר את מבנה ההנצחה האישית. עוד במהלך השואה עלה הרעיון לאסוף את שמות הנספים כחלק בלתי נפרד ממפעל ההנצחה והזיכרון לשואה שיוקם בארץ ישראל, אך רק ב 1950 עוצבו ומולאו דפי העד הראשונים. בשנת 1953 חוקק חוק יד ושם שהעניק ליד ושם סמכות ואחריות על איסוף השמות במרוכז. מאז ועד פועלת יד ושם ללא לאות על מנת להגדיל את המאגר. בהרצאתי אבקש לסקור את ההיסטוריה של הקמת מפעל דפי העד. מי הגה את הרעיון, כיצד יושם בפועל ומה היו כוונות ההוגים בהקמת המפעל.