From Fort Williams to Beaufort Castle: Us and Them, Then and Now in Israeli Literature

בשנת 1950 התפרסמו ב"אלף", כתב העת של התנועה הכנענית, שניים מסיפוריו של שרגא גפני (תחת ההטרונים איתן נותב). הסיפורים "השבח לאלוהים" ו"הקרב על מבצר ויליאמס", שני סיפורי מלחמה, מציגים יחס מורכב לנרטיב הציוני ומעוררים שאלות סביב זהות והזדהות עם האידיאולוגיה, המלחמה והמקום. שישים וחמש שנים מאוחר יותר, רואה אור הספר "נדידת הדיונות באפריקה" (2015), מבחר סיפורים מאת המשורר והסופר רון דהן. הספר ממשיך ומפתח תמות שעלו לראשונה בספר שיריו "נעורים" (2012). באופן מפתיע סיפורו של דהן "הסמוראי" מתוך "נדידת הדיונות באפריקה", מעלה שאלות דומות לאלו שהעלה גפני גם בתכנים ובעיקר בצורה.

בהרצאה המוצעת להלן אראה כיצד הן דהן והן גפני נסמכים על אינטרטקסטואליות בהבניית חווית המלחמה שנחיצותה מוטלת בספק בעולם הסיפורי של המחברים המובלעים. אשאל האם האינטרטרקסטואליות מרחיקה מהקונטקסט ההיסטורי ומערפלת אותו (כפי שטען חבר במאמרו על "הקרב על מבצר ויליאמס") או שמא היא דווקא מצביעה על הנסיון למצוא את המשותף לחוויית המלחמה של המספרים בנסיון ליצור הזדהות עם כל-קורא?

בנוסף אדגים כיצד מהלך עלילתי מקביל ב"השבח לאלוהים" לגפני ו"הסמוראי" לדהן מעמיד את הקורא ואת המחבר המובלע בדילמה המערערת על המשוואה המקובלת בספרות לאומית של "אנחנו הטובים" ו"הם הרעים".

כך אראה כיצד שני הסיפורים, במרחק של שנות דור זה מזה, מתווספים למדף הספרים של מה שהוטבע על-יד חבר כספרות של "רוב כמיעוט לאומי".