בספרות תיקוני הזוהר מתוארת מלחמה של עלם צעיר במחנות הנחש כדי שיוכל להשיג את בת המלך. בספרות החסידית רווחים תיאורים של מלחמה בליסטים, שודדים, רוצחים, נחש וחיות רעות וכפי שהראה משה אידל, משמשים הם פעמים רבות סמל למלחמה פנימית. ברצוני להצביע על מרכזיותו של טקסט תיקוני זה לעיצוב סיפורי המלחמה החסידיים ולראות את השימושים המטאפורים שנעשים בו לתיאור העבודה הדתית, אתגריה והישגיה.
במחקרים על החסידות הצביע ג` שלום ורבים אחריו על המהלך של הספרות החסידית כ`פסכולוגיזציה` של הספרות הקבלית, מהלך זה שיש לו תימוכין גם בכתיבה הרפלקטיבית של הכותבים החסידיים, זקוקה לעיון מדוקדק שהרי דרשות שונות בספרות הקבלית ניכר כבר עירוב זה שבין האנושי לבין האלוהי, - יחד עם זה קביעתו של שולם ושל חוקרים נוספים בדבר הדגש `האישי` ואף ה`אינדבדואלי` הצומח, מתגבש ופורץ בספרות החסידית ראוי למחקר מדוייק, אשר יצביע על חוליות המעבר המרכזיות שבו. בהרצאתי אבקש להצביע על הרציפות הקשורה בהסטת ההיבט מן האלוהי והתאוסופי אל עבר הנפשי והאנושי , וזאת דרך עיון בדרשה חשובה מספרות תיקוני הזוהר וגלגוליה אל החסידות.