Education of the Blind in Israel: From Exclusion to Integration

למסגרות החינוך שנוסדו בארץ-ישראל מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה יש תפקיד משמעותי בעיצוב החברה. בחינה של המסגרות החינוכיות, התכנים הנלמדים, אוכלוסיית היעד והאנשים המובילים והמעצבים אותו, מהווים כלים באמצעותם ניתן לבחון את החברה והפרטים המרכיבים אותה. ייסודו ועיצובו של החינוך לילדים עיוורים וכבדי ראייה מהווה חלק משמעותי מתהליך התפתחות החינוך בארץ ישראל. עם-זאת, נדמה שמקומו של חינוך זה נעדר עד כה מההיסטוריוגרפיה הישראלית.

המחקר המוצע הינו מחקר היסטורי העוסק בהתפתחות המערכת החינוכית לילדים עיוורים וכבדי ראייה שהובילה לשינוי מגמות וערעור התפיסות הרווחות. המחקר מתחיל בשנת 1902, עת נוסד בית חינוך לעיוורים בירושלים, המוסד היהודי הראשון בארץ ישראל, שסיפק מענה חינוכי לאוכלוסייה עם מוגבלות, ומסתיים בראשית שנות השישים, לאחר הקמתה של כיתת הברייל בבית הספר לדוגמא בתל-אביב, היא כיתת השילוב הראשונה בישראל.

המחקר בוחן את האחריות האישית, החברתית והציבורית כלפי ילדים עם מוגבלות, תוך התייחסות לזכותם של אנשים עם מוגבלות לחינוך – נפרד ומשלב. וכן את תרומתם של המוסדות והעוסקים במלאכה להתפתחות החינוך לילדים עם מוגבלות ולחינוך הכללי בישראל.