הולך וגדל מספר אגרות הנשים שבידינו מן העת החדשה המוקדמת בתחום התרבות האשכנזי. בהיותן מקור שאין דומה לו להכרת עולמה של האישה הן ראויות לעיון רב-צדדי מעמיק. בהרצאתי אסקור את המצאי שבידינו ואנסה לבחון, על סמך דוגמאות אחדות – ביניהן איגרת שכתבה אשתו של מהרי"ל במחצית הראשנה של המאה החמש עשרה, ואגרת שכתבה אישה מוכה ב-1743 – את הפוטנציאל המחקרי של האגרות ואת דרכי המחקר הראויות.