אסתר פרומקין (1880–1941?), האישה היחידה בין מנהיגי הבונד, הייתה חברה במערכות העיתונים וכתבי העת של התנועה ושימשה גם כתבת העיתון "פֿאָלקסצײַטונג" בדוּמה (הפרלמנט הרוסי). שמה הלך לפניה כפובליציסטית פוריה, מוכשרת וחריפה. לאחר המהפכה הבולשביקית והטמעת הבונד במפלגה הקומוניסטית הייתה גם בין ראשי היבסקציה – המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית. מבין חבריה הייתה גם האישה היחידה שזכתה למשרות בכירות במנגנון השלטון הסובייטי, בין השאר מונתה לרקטורית האוניברסיטה הלאומית למיעוטים הלאומיים המערביים.
בהרצאתי אני מבקשת לדון דווקא בטקסטים לא פובליציסטיים ופחות ידועים מפרי עטה, המאירים באור נוסף את כתיבתה ואת מכלול חיבוריה. טקסטים ספרותיים אלה הם בחלקם קטעים משולבים במסות ומאמרים ובחלקם יחידות עצמאיות, כגון הפרק הראשון בחוברת "הירש לעקערט", "נײַנצן יאָר איז ער אַלט געווען" ו-"צום 17טן אָקטאָבער" ששורה בהם רוח של קינה.