In Praise of Variety: On the Attitude of Samson Raphael Hirsch Towards Differences among Students and Children

הרש"ר הירש היה אחד מאנשי החינוך וממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה במאה ה-19, והוא ידוע כאבי השיטה החינוכית "תורה עם דרך ארץ". את הגיגיו החינוכיים הביע בספריו "חורב" (1835) ו"אגרות צפון" (1836) וכן במאמרים שפרסם בירחון "ישורון", שאותו ערך במשך כשני עשורים (1870-1854). שנים רבות לאחר שהחל לפרסם את ספריו ומאמריו החל בכתיבת פירושו לתורה, וכתיבתו ארכה יותר מעשור (1878-1867). הרש"ר הירש ניגש לפרש את התורה מתוך עמדות חינוכיות מוצקות. את עמדותיו העלה על הכתב בשיחותיו הפדגוגיות בכתב העת "ישורון" ובספריו שקדמו לפירושו לתורה. הוא לא בא מעמדת פרשן המברר את פשוטו של מקרא, אלא פעל כפרשן המחפש את הדרך להשפיע באמצעות פירושו השפעה חינוכית על הקורא בן דורו. הוא ניהל דיאלוג עם פסוקי המקרא וביקש לגלות באילו דרכים מעצב הטקסט המקראי את האישיות ומחשל את אופיו.

בהרצאתי, אתמקד, בנושא חינוכי אחד עמו מתמודד כל הורה ומחנך והיא שאלת היחס לשונות במשפחה ובחברה. במאמר, מוצגת תְּקֵפוּתָהּ של תפיסתו של גאדַמֵר בדבר תהליך הפקת המשמעות מטקסט, גישה שהביע בספרו "אמת ומתודה" (עמ` 304). גאדַמֵר סבר כי כל קורא ניגש אל הטקסט כשהוא מצויד בכלי ניתוח הכוללים את דעותיו – אשר לגיבושן הובילה חשיפתו לחברה ולאישים שונים שנפגש עמם בצומתי חייו המרובים – את ניסיונו האישי ואת דרכי חינוכו. כלי ניתוח אלו מסייעים לקורא להפיק משמעות מהטקסט, וגאדַמֵר מכנה הפקה זו "מיזוג אופקים" כי לדידו אופקֵי הקורא מתמזגים בה עם הטקסט עצמו. אפשר לקבוע שגם דרכו של הרש"ר הירש בפירושו לתורה הייתה כזאת. בהרצאה אציג את הרלוונטיות של דבריו למחנכים בדורנו ואעמוד על החיוניות בחשיפת מחנכים ומורי מקרא בדורנו לסוג פרשנות זה.