מאמרו המפורסם של הרא"מ ליפשיץ על "החדר" הוא שיר הלל ל"חדר" המסורתי. רק בעמודיו האחרונים הוא מזכיר את השינויים שהתחוללו בעת החדשה, מתחילת תקופת ההשכלה. נראה שמצד אחד הוא מיצר על ירידתו של החדר המסורתי וניוונו, ומצד שני הוא תולה תקוות בהמשך תרומתו לחינוך היסודי בישראל. ברצוני לבחון איך התמודד הרא"מ ליפשיץ, מאבות החינוך הדתי בארץ ישראל, עם המתח שבין המסורת והשמרנות לבין המודרנה והחדשנות בתחום החינוך. תוך עיון בכתביו התיאורטיים ובתכניות הלימודים המעשיות שאותן פיתח הן כמורה ומנהל הסמינר למורים והן בתפקידיו הציבוריים במערכת החינוך בתקופת היישוב. נראה, שהכרעותיו של הרא"מ ליפשיץ היו משמעותיות לא רק בזמנו אלא הן השפיעו על עיצובה של מערכת החינוך הממלכתית-דתית עד עצם היום הזה.