The Inter-generational Contention Regarding the Creation of Renewed Jewish Culture in Eretz Israel, as Reflected in the Writing of the Third-Aliyah Novelists

תהליך יצירתה של התרבות היהודית המתחדשת והחילונית בארץ-ישראל טמן בחובו התמודדות של חלוצי העליות הראשונות עם קונפליקטים רבים במרחב שבין היצמדות למסורת לנטישתה, קונפליקטים שבין אדם לבין עצמו, בין יחיד לקהילתו ובין הורים לבניהם. הרצאתי תעסוק בשיח הבין-דורי שהתקיים בין החלוצים להוריהם, נציגי העולם היהודי "הישן", בתהליך זה, והתרחב בהמשך גם לדור הבנים, ילידי הארץ.

עליית החלוצים לארץ-ישראל כרוכה היתה בפרידה מעל הוריהם, אך זו לא ניתקה את חוט הדיאלוג שהוסיף להתקיים בין אלו לאלו, אם ממרחק ואם כשעלו מקצת ההורים הללו, האדוקים, ארצה והתיישבו בסמיכות לבניהם החילונים. דיאלוג זה בא לידי ביטוי, בין היתר, ביצירתם של סופרי העלייה השלישית, יצירה שהיא חלון וראי רבי-משמעות לתקופה המדוברת ולתהליכים הרעיוניים, התרבותיים והחברתיים שנתחוללו בה.

ביריעה ספרותית זו קיים, ולא בכדי, עיסוק נרחב בציוני הדרך בחיי האדם ובימי החג והמועד. ברגעים טקסיים אלו ובדפוסים שבוחר האדם לציונם הוא מביא לידי ביטוי מזוקק את זהותו ותפיסת עולמו. לפיכך, משמשות העתים הללו לסופרים, יותר מאשר ימי החול, קרקע להצפת דילמות רעיוניות, של יחיד וקהילה, באשר לאורחות חייהם הנבנים.

הסופרים מובילים פעם אחר פעם את גיבוריהם לכדי קונפליקט באשר לצביון שיתנו למרכיבים טקסיים בחייהם ומאפשרים בכך לקורא חרך הצצה לא רק לטקס המוגמר אלא גם לתהליך עיצובו, ללבטים ולחיבוטי הנפש ולאפשרויות השונות לקיומו על הציר שבין מסורת לחידוש.

בכל אלו נשמע השיח המתקיים בין הורים, בנים ובני-בנים, כשכל דור רוצה, מטבעו של עולם, למרוד בקודמו אך לראות את בניו ממשיכים בדרכו. מניה וביה עולים לדיון יחסיותו של המושג "מסורת", שאלת פערי הדורות ומה יוצר אותם ואתגר ההנחלה הבין-דורית, בתחומה של משפחה כבתחומה של חברה.