הבדלי תחביר, סגנון ופרשנות בין נוסח המסורה לנוסח שומרון המשתקפים בשימושי וי"ו החיבור

בהרצאה זו אבחן את ההבדלים בשימוש בווי"ו החיבור בספר בראשית בשני נוסחי מקרא: נוסח המסורה שבכתב היד "לנינגרד" ונוסח השומרונים שבכתב היד "שכם 6". אבחן את טיב החילופים בין שני הנוסחים, ואבדוק מה ניתן להסיק לגבי טיב הנוסח השומרוני בכלל ולגבי כללי השימוש בווי"ו החיבור בו בפרט.

אתמקד בתנאים תחביריים, סגנוניים ופרוזודיים שבהם המילית וי"ו עשויה להופיע או שלא להופיע בכל אחד מן הנוסחים. אראה שהבדלים בשימוש בווי"ו החיבור מדגימים חילופי נוסח מענייני לשון, מענייני תפיסה טקסטואלית ואף מענייני תפיסה אידיאולוגית-דתית. באופן כללי בנוסח השומרונים השימוש בווי"ו החיבור הוא רחב יותר כחלק מהרמוניזציה ושאיפה ליצור טקסט מקושר וזורם. בנוסח המסורה, לעומת זאת, תנאים רבים שבהם וי"ו החיבור אינה מופיעה. כך, למשל, בנוסח המסורה וי"ו החיבור עלולה להיעדר כאשר רצף המשפטים מחולק באופנים פרוזודיים שונים, כגון הכנסת הפסקים בין המשפטים (אתנחתא או זקף). בנוסף, בנוסח המסורה וי"ו החיבור יכולה לא להופיע כאשר המשפטים דומים בניסוחם או בתוכנם או כאשר הם ממלאים אותו תפקיד תחבירי. יתרה מזו, בנוסח שומרון כבלשון חז"ל וי"ו החיבור עשויה להופיע בראש המשפט בתנאים הבאים: לפני הכינוי "אלה", כאשר מוזכר מונח במשפט קודם, ו"אלה" בא לפרשו או לפרטו, וכן אחרי פועל אמירה בראש דיבור ישיר.

הקרבה בין מסורת השומרונים ללשון חז"ל כבר נידונה בספרות המחקרית. בן חיים (תשי"ח) הניח שאין מדובר במסורת המשתייכת לכת השומרונים בלבד, אלא מדובר במסורת שהייתה משמשת גם מחוץ לעדה. הראיות להנחתו הובאו בעיקר מתחום דקדוק הצורות ומתחום אוצר המילים. בהרצאה זו אציג קווי דמיון עם לשון חז"ל גם בתחום התחביר והסגנון הספרותי, גם בתחום הפרשנות ותפיסת הטקסט.