תפישת האירוע ההיסטוריוגרפית מניחה קיומו של אירוע מתוחם בזמן ובמרחב שגיבוריו הם סובייקטים מוגדרים. כך לדוגמה, החיפוש אחר הקונטקסט ההיסטורי של טקסטים כרוך בשאלת זהות הסובייקט האחראי לייצור הטקסט – אדם פרטי או מוסד. לפיכך, אחד הקשיים המובנים של השימוש ההיסטוריוגרפי במקורות מהתרבות העממית הוא היותם אנונימיים ונעדרי סובייקט כביכול. בהרצאתי אבקש לסקור ולנתח גישות שונות לסוגיה זו בכתיבה ההיסטוריוגרפית על יהודים תוך התמקדות בשאלת הקשר בין הנמקות מקצועיות ומתודולוגיות להבנייתם של היררכיות אקדמיות ויחסי כוח תרבותיים.