בהרצאתי אתייחס לשני רעיונות עקרוניים בחקר הפולקלור - קיומם של נרטיבים כגרסאות וביצועם באירוע היגודי (פרפורמנס) ספציפי, תוך השוואה לשאלות מטא-היסטוריות ותיאוריות נרטולוגיות שונות. אראה כי לצד ההבחנות בין חקר הפולקלור והיסטוריה - למשל, העובדה שחוקרי ספרות עממית התייחסו לגרסאות שונות של טיפוסים נרטיביים לעומת היסטוריונים שהתייחסו לנרטיבים היסטוריים כגרסאות של אירועים היסטוריים - אפשר להצביע על מכנה משותף, והוא קיומו (הסמוי) של "אידאל" נרטיבי. בדבריי אסתמך על גרסאות של חומרים שעלו בהרצאות שנישאו בקונגרסים העולמיים למדעי היהדות - החל מן הראשון שבהם (1947) - כהמחשה של קיום נרטיבי מרובה (בגרסאות) בביצוע.