המקרא והפרשנות הפסיכואנליטית לאקניאנית.

הזיקה בין המקרא לבין הפסיכואנליזה ידועה מכבר באמצעות הניתוחים הספרותיים – פרוידיאניים. פה נציע נסיון לקרוא ולפרש את המקרא באופן שונה, דרך גישת הפסיכואנליזה הלאקניאנית.

הנחת המוצא היא כי המקרא יכול להיחשב כטקסט פואטי-מטאפורי.(יש להתחשב בערכן המטפורי של האותיות ובערכן כאלמנטים המסמנים). המטאפורה (ולא האלגוריה) והמטונימה מבטאות את ה`ידע הלא מודע` (`אמת אנטימית`). כך מדע הפסיכואנליזה, אף שבעיקרו הינו מושגי ופורמלי, מוצא את מקורו ואת פיתוחו בהתנסות בתהליכים מטפוריים.

עמדתנו גם כי המקרא מציג אנטר-טקסט הכולל את מבנה החוק סמלי, המבטא `ידע לא מודע` והוא המכונן את הסובייקט. נבאר את היחס בין מבנה הסובייקט לבין המבנה הנארטיבי של המקרא.

למרות ההבדלים הידועים בין השניים, מטרת שניהם זהה והיא גאולת האדם, ויותר מכך אנו מוצאים ביניהם מקבילות חשובות כפי שנדגים.

*מימד שני הינו תפיסת המקרא כחיבור חכמתי-פוליטי, המבקש כפילוסופיה פוליטית (של הנפש המדברת) לפרושֹ מרקם רעיוני של ארגון עַם במסגרת דומה לפוֹלִיטאָה היוונית. כך נציג את הזיקה בין `פילוסופיה פוליטית` (חוק פוזיטיבי) ל`חוק סמלי` בלתי מודע (תנועה סובייקטיבית), שמטרתם בניית העם - היינו היחס בין המימד הסובייקטיבי לבין הקולקטיב.

* נציג כדוגמה חלק קטן מן המונחים החשובים הבאים: שמות האלוהים, גילוי-עריות, ברית, יראת אלוהים, קורבן; אלה מתפרשים באופן לאקניאני, וכך נוצרת שכבת משמעות חדשה למקרא.

* מעבר לפרשנות עצמה של המקרא, המקבילות בין המקרא לבין הפסיכואנליזה מאפשרות להבהיר גם את תרומת כל תחום למשנהו.

* הפרשנות הינה מחוץ להקשר ההסטורי של המקרא, אף שאין מגמה לבטל אותו או להתעלם ממנו.

*במסגרת ההרצאה יוצגו מספר דוגמות, בעיקר מהתורה, גם בעזרת

הטופולוגיה המנהירה את המונחים הלאקניאנים ומאפשרת ייצוג חללי.