עיון בתנ"ך דרך שער הניגודיות שבסמלים

הבסיס לפיתוח `דרך הסמל` הוא ההיווכחות כי על פי רוב מופיעים הסמלים שבתנ"ך כזוגות של ניגודים. כלומר, שהעיסוק אינו בסמל זה או אחר, אלא למעשה – במתח שביניהם. הפער הנוצר בין זוגות הסמלים המנוגדים – מפרה את העיון, ומהווה פוטנציאל להעמקה בעיון.

הסמלים אינם זוגות ניגודים סטטיים, הם מוטבעים בתנ"ך מלכתחילה בצורה דינמית: האור נכנס למצב החושך, היבשה לים, וכן הלאה.

כלומר, הסמלים אינם בגדר "תמונה ספרותית", אלא יש בהם הכוונה ערכית-רוחנית. כמו למשל: "פתיל תכלת" נקשר ל"כנף הבגד", שהוא ניגודו, כתחילת הדרך, שיעדה היא הקדושה.

הקשת מוצבת בענן, כברית מחודשת להכנסת האור למצב החושך, הפעם בשיתוף האדם.

השלב השלישי הוא הנקודה שבכתוב, בה הסמל מפנה מקומו, כדי שהמסר שאליו כיוון הסמל - יישאר. למשל: המקל והקלע שביד דוד מפנים מקומם בתשובתו לגלית, ל-שם האל. כך גם ניתן לראות את הציווי למשה להניח למקלו ולידו, ולהשתמש בפיו להוצאת המים מהסלע.

המסר הכולל העולה מן הדברים הוא, כי המקרא מכוון לתנועה דינמית, החל מעצם הצגת הסמלים כצמדי ניגודים, להנעת תהליך רוחני. זהו המסר הכולל לאדם: "לעשות", להתפתח. וזאת, עד להיעלמות הניגודים בחזון ישעיהו "וגר זאב עם כבש".

הספר "סמלים בתנ"ך. עיון בתנ"ך בדרך הסמל", ראובני 2012, מדגים את פוריות הגישה, על ידי עיון בסמל ה`מקל-המטה`. ההקדמה לספר היא מאת פרופ` חננאל מאק. מתוך החלת עקרונות הגישה כמפתח לעיון - נחשפות תובנות חדשות לכתובים המוכרים.