׳שבועת הרופא העברי׳ היא השבועה שנשבעים מסיימי בתי הספר לרפואה במדינת ישראל בטקס שבו הם מוסמכים לעסוק ברפואה. השבועה חוברה על ידי פרופ׳ ליפמן היילפרין, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים הדסה בשנת תשי״ב (1952) לרגל סיום המחזור הראשון של בוגרי בית הספר לרפואה בירושלים. מטרת ההרצאה לנתח את השבועה משתי נקודות ראות: הרקע המקראי שלה - תכנים, ערכים ומגמות, ורוח העידן המפעמת בה - הלא היא רוח הציונות החילונית של ראשית המדינה.
השבועה מבוססת באופן מובהק על המקרא מבחינת תבניתה, לשונה, סגנונה וערכיה. הדבר ניכר מיד במילות הפתיחה שלה ׳אתם ניצבים היום כולכם לפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה, לעברכם בברית הרפואה…׳ שיוצרות אנלוגיה ברורה בין טכס ההסמכה לרפואה לבין מעמד כריתת הברית בין אלהים לבין עם ישראל כנאמר בתורה: ׳אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלהיכם… לעברך בברית ה׳ אלהיך…׳ (דברים כט, ט-יא). גוף השבועה מעוצב על פי התבנית של עשרת הדברות (שמות כ, ב-יז; דברים ה, ו-כא), שהיו לטקסט מכונן במקרא ובתולדות ישראל. אין בשבועה ולו גם משפט אחד שאין בו לפחות רמיזה אחת להקשר מקראי, והרמיזות חובקות את כל הסוגות הספרותיות שבמקרא: ספרות החוק, ההסטוריוגרפיה, הנבואה, המזמורים והחכמה. הספרות הבתר-מקראית נדחקת בשבועה אל השוליים, ברוח הציונות החילונית שהעמידה את המקרא במרכז. רוח העידן מתבטאת בהבטים נוספים, שהבולטים שבהם הם העדר שם האלהים בשבועה, ההתייחסות לצורכי הלאום, ׳יחכם לבכם גם לבריאות הרבים, להעלות ארוכה למדווי העם׳, והכינוי ׳העברי׳ המופיע בכותרתה - ׳שבועת הרופא העברי׳.