harrəʿīmå̄h, u-zăhaḇ, wa-yqanʾū: Three Expressions of a Single Phenomenon

ההרצאה תעסוק בשלושה עניינים במסורת טבריה – המכפל הלא-מורפולוגי בעיצור ר` (כגון "הַרְּעִמָהּ"), החטפים באותיות לא גרוניות (כגון "וּזֲהַב") ושימוט ההכפלה הצפויה לפי צורת המילה (כגון "וַיְקַנְאוּ").

לשלוש הדוגמות שבכותרת שלמעלה הוצעו במחקר שלושה הסברים שאינם קשורים זה בזה. עזרא ציון מלמד תלה את המכפל בפ"א הפועל של בצורך להבדיל בין הַרְעָמָה של קודש שנאמרה בה`, "הִרְעִים" ובין הרעמת החול שנאמרה בחנה, "הַרְּעִמָהּ". דעה זו נתקבלה לאחרונה באנציקלופדיה ללשון העברית ולבלשנותה. לעומת זאת, את החטף של "וּזֲהַב" תלה ישראל ייבין בספרו על כתר ארם צובה בתכונת השריקה של העיצור ז`. בדרך אחרת הסביר יחיאל גומפרץ את שימוט ההכפלה בנו"ן של "וַיְקַנְאוּ" – החשש שהכפלת עי"ן הפועל תערער את הגיית הסותם הסדקי שבלמ"ד הפועל.

נראה שאפשר להסביר את כל שלוש הדוגמות שבכותרת ההרצאה וכן דוגמות לא מעטות אחרות כגילוייה של תופעה אחת: בעלי המסורה ביקשו לשמור על הגיית עיצורי הגרון, פעמים בהכפלת העיצור הקודם לו או בהנעתו, ופעמים דווקא בשימוט ההכפלה שבו ובהנחתו.

בהרצאה יורחב ההסבר ותוצגנה דוגמות נוספות לשני העניינים הראשונים – הכפלת העיצור ר` ועיצורים אחרים לפני עיצורים גרוניים והניקוד בחטף בעיצורים שאינם גרוניים – שורקים ושאינם שורקים לפני עיצור גרוני. העניין השלישי, הלוא הוא שימוט ההכפלה, כבר נדון היטב במחקרים קודמים, ולפיכך יוזכר בקיצור בלבד. נוסף על כך תיבחנה שוב הדוגמות שהביא ישראל ייבין לחטף בעיצורים השורקים, והן תמוינה לקטגוריות נוספות.

לבסוף ייבחן היחס שבין ההכפלה וההנעה ובין הריפוי וההנחה בסביבת העיצורים הגרוניים – שתי נטיות הנראות סותרות זו את זו, יוצע הסבר לשאלה אימתי הוכפל העיצור שלפני עיצור הגרון או הונע, ואימתי הונח ונשמטה בו ההכפלה.