Tradition, Change and protest in folktales of the Ethiopian community in Israel

בין השנים 2013-2015 התנהל בארכיון הסיפור העממי ע"ש דב נוי שבאוניברסיטת חיפה פרויקט לאיסוף ותיעוד סיפורי עם מן המורשת התרבותית של יהודי אתיופיה בארץ. בתכנית השתתפו שמונה סטודנטיות מאוניברסיטת חיפה, בנות העדה האתיופית, דוברות אמהרית. במהלך עבודת השדה נאספו כ 70 סיפורי עם שסופרו בשפה האמהרית מפי 37 מספרים בני העדה האתיופית.

הדילמה הבסיסית שכל המהגרים מעומתים עמה היא הסוגיה של שימור ערכים מול שינויים והתאמתם לערכיה של החברה הקולטת. לרוב, ובאופן אוניברסאלי, דור ההורים חותר לשמר את הנורמות הקיימות, בעוד המתבגרים מערערים על ההתחייבויות המצופות מהם. קובץ הסיפורים שלפנינו מעיד על מגמות מורכבות שאינן דיכוטומיות ואף אינן מתפלגות באופן בין-דורי: מחד, חלק מן הסיפורים שתועדו מפי הדור המבוגר אכן נראים כניסיון מפורש לחזק את השורות בקרב צעירי העדה ולהבטיח המשכו היציב של התא המשפחתי כאבן יסוד של הקיום האנושי בכלל, ושל הקהילה האתיופית בפרט. ברי כי המספרים מסתייעים בסיפור על מנת לחזק גבולות מסורתיים המתרופפים בעת שינויים באורחות החיים. עם זאת, ניכרת בסיפורים גם המודעות של הדור המבוגר, (בעיקר של נשים) לנחיצות ההשתלבות החברתית של העדה ולמתן לגיטימציה לאפשרויות חדשות שנפתחות בפניהן, כמו לדוגמא האפשרות לבחור בגירושין על פני נישואים אומללים.

הסיפורים שסופרו על ידי מספרים צעירים, מתמודדים עם בעיות של גיבוש זהות ומאמצים במפגיע את זהותם ה`אתיופית` ומשתמשים בסיפור ככתב אשמה כנגד החברה הישראלית ה (לא )קולטת. בנוסף, המספרים, צעירים ומבוגרים כאחד, משתמשים בסיפורי התעלולן אבא גברהנא כאקט סמוי של התנגדות, כדרך להבעת רגשות כעס ותסכול מן התרבות הקולטת ומן החברה הישראלית המתייגת אותם לשלילה באופנים רבים.