חלוקת רשימות מיוחדת במקרא
שיטות טעמי המקרא ברשימות במקרא נחקרו לפני שנות דור על ידי מיכאל פרלמן, ולאחרונה הצטרפו אחרים במחקרים בנושא: נזכיר את יוחנן ברויאר ואת אפרת ליבוביץ. המחבר מבקש להציג דוגמות של רשימות מסוג שלא הוזכר על ידי קודמיו, ואף להציע סיבה לחלוקה המיוחדת:
בפסוק "וְכָל־בֶּגֶד וְכָל־כְּלִי־עוֹר וְכָל־מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל־כְּלִי־עֵ·ץ תִּתְחַטָּֽאוּ" יש ארבעה אברים, והחלוקה איננה 2:2 [ולכאורה בלי הצדקה]. אלא אחרי כל אבר יש טעם שמפסיק יותר מן ההפסקה אחרי האבר שקדם לו. בתורה יש אולי כעשרים פסוקים כאלה, ומוצע כי החלוקה נוצרה כדי למנוע הפרדת האברים והבנה לא נכונה של הפסוק. לרוב, האברים מורכבים משתי תיבות או יותר, ולרוב יש עוד תיבה או תיבות אחרי הרשימה.