ההרצאה תדון במקום ששביד מעניק לדת ישראל בתרבות החילונית, תוך מיקום יצירתו בין מסכתות הגותיות יהודיות מודרניות אחרות: אהרון דוד גורדון, מרדכי קפלן ואחרים. הטענה המרכזית של ההרצאה היא שדיוני שביד באמונה הדתית הם קריאה לשינוי מן היסוד של הבנתנו את טיבם של הדת, של החילוניות ושל ההומניזם. שביד מבקש להמיר את ההנחה הרווחת, שקיים ניגוד קוטבי בין האמונה הדתית של העבר לבין החילוניות ההומניסטית בת ההווה, בהכרה שהאמונה הדתית של העבר טומנת בתוכה תרומה חיונית לגיבוש האוטונומיה האנושית ולחיזוקם של ערכים הקשורים בקיום התרבותי, הקהילתי והלאומי של היהודים במציאות המודרנית והבתר מודרנית. כהמשך לכל אלה, מבקשת ההרצאה לחשוף ולברר גם את תפקודה של האמונה הדתית בהתמודדותו של אליעזר שביד עם הסוגיות התיאולוגיות הקשות הכרוכות בזיכרון השואה.