Zionism, Post-Zionism, and the Crisis of Modernity: Between Leo Strauss and Eliezer Schweid.

עיוניו של שביד, בעשורים האחרונים, במגוון סוגיית הציונות והפוסט-ציונות משתרגים בבירור בדיוניו במודרנה ובפוסט-מודרנה. משנתו קושרת בין המעברים האידיאולוגיים מהמודרניזם אל הפוסט-מודרניזם (ומהקפיטליזם הליברלי לקפיטליזם הגלובלי שלאחר מלחמת העולם השנייה) לבין משבר הציונות. הפוסט מודרנה מעמידה את האינדיבידואל ואת הצלחתו האישית במרכז ונשענת על עקרון הפרגמטיזם האמריקאי, ובכך חותרת תחת האידיאליזם ההומניסטי, שבמרכזו עמדו רעיונות החובה והאחריות המוסרית לחברה כתנאי מקדים לאושרו של היחיד. הפוסט מודרניות מולידה מקרבה רלטיביזם מוסרי, סובייקטיביזם בתפיסת האמת, ופירורה של תמונת התרבות ההיסטורית המובנית של המודרנה הקלאסית. מהלכים אלו, בחיבורם לחברה הישראלית, שחקו את האתוס הציוני ומאיימים על לכידות החברה הישראלית והמשך הגשמת יעדי הציונות. ההרצאה תציב רעיונות אלה בהקשר ניתוחו המעמיק של ליאו שטראוס את משבר של המודרניזם ותוצאותיו. למרות הקווים המשותפים לשני ההוגים, אבן הנגף של הציונות היא דווקא היסודות היהודיים שבה, ששביד מציע כאבני בניין לשיקומה. שביד מטיף לשיבה אל יסודות המודרניזם, שטראוס מיחל לשיבה מאוחרת אל עולם קדם-מודרני, ועושה זאת דווקא בעזרת הפילוסופיה הרדיקלית של ניטשה. ההרצאה תעמת שתי תפיסות עולם אלו, תאיר הערכות שונות על מהות המשבר המודרני, ותבחן בכך שתי אידיאולוגיות מתחרות לגבי ערכי היסוד של היהדות, האומיות היהודית ועתידה.