תיאור שיחות בלשון הדיבור - בין תחביר לפרגמטיקה (יש לתת כותרת גם באנגלית)

הואיל ולשון הדיבור משמשת לרוב בשיחות, ראוי לעיין בתורתו של הפילוסוף פאול גרייס על העקרונות שבתשתית שיחות. גרייס טען ששיחות מושתתות על מטרה משותפת או לפחות כיוון משותף, וכינה זאת עיקרון שיתוף הפעולה ( (The Cooperative Principle. מעיקרון זה נובעות ארבע קטגוריות: כמות, איכות, יחס ואופן, שנוסחו כהוראות למשוחחים. למחקרנו חשובה קטגוריית הכמות שנוסחה כך: לשם התקדמות למטרת השיחה תרמו מידע במידה מספקת (לא יותר ולא פחות מהנדרש) (גרייס 1989: 27-26). ברור שסיפוק מידע לא יותר מהנדרש עלול להחמיץ את מטרת התחביר שהציב חומסקי - להפיק רק משפטים המנוסחים לפי כללי הדקדוק (חומסקי : [1957] 1972: 11, 18).

מסקנה זו מוליכה אותי אל התיאוריה של אסכולת פראג, ובעיקר של פרנטישק דנש על הבחנה בשלוש רמות בלשון: הרמה הראשונה היא מבנה המשפט לפי הדקדוק; הרמה השנייה היא המבנה הסמנטי של המשפט; והרמה השלישית היא ארגון המבע לפי ההקשר, המצב או גישת הדובר לנאמר ולשומע. לפי הרמה השלישית המבע הוא יחידת תקשורת מינימלית, שלרוב ניתנת לחלוקה לתימה – מידע ידוע ולרימה – מידע חדש. הואיל ורמה זו נקבעת לפי ההקשר והמצב היא קרויה גם החלוקה הפונקציונלית של המשפט (דנש 1966: 230-225). אך ראוי להדגיש שדנש משתמש במונח מבע בהגדרת רמה זו, שהרי היא אינה בהכרח משפט שלם הבנוי לפי חוקי התחביר, ומאותו טעם משמש אותי מונח זה בתיאור שיחות בלשון הדיבור.

בהרצאה אנתח מבעים בשיחות בלשון הדיבור בעברית בת ימינו (הלקוחות מקורפוס בדוק) לפי החלוקה לתימה - לידוע ולרימה - לחדש, ובמידת האפשר אצביע גם על חלקי המשפט המקבילים.