בהרצאה זו אתאר את התהליל אותו אני מוביל בשנתיים האחרונות להסדרת העסיוק בפסיכותרפיה. תהליך זה כולל כתיבת מאמר שפורסם באתר פסיכולוגיה עברית, מגע עם גופים מקצועיים מגוונים כמו הסתדרות התספיכולוגים, איגוד העובדים הסוציאלים ואגודות וולנטריות שונות. כמו כן, נפגשתי עם ח"כ יעל גרמן ואני במגע עם חבר כנסת נוסף, ניסן סלומינאסקי, במטרה לקדם אתה חוק. כמו כן, אני שותף למספר פורומים מקצועיים בהם הנושא נידון.
מי הוא מטפל? מה הוא טיפול נפשי? האם ניתן לקבוע קריטריונים ועקרונות ברורים וקבועים להגדרות אלו? מה הן המילים המדויקות לתיאור העיסוק?
בישראל היום אין הגדרה משפטית ברורה ואחידה של העיסוק של טיפול נפשי. העדר הגדרה זו מייצר מצב עמום כאמור בו כל אדם יכול לכנות עצמו מטפל נפשי ולהציע את שירותיו לציבור מבלי שיוגבל על ידי קריטריונים מקצועיים או אתיים. אנשים במצוקה המחפשים עזרה, זקוקים למענה מיטיב מאדם המוכשר ומוסמך לכך. האם הכשרה זו חייבת להיות פורמלית ומותנת בשנות לימוד במסגרת אקדמית או פרטית כזו או אחרת?
הפורום שיגובש יכול לדון בקריטריונים מוצעים אלו בכדי להגיע להסכמות או לבנות מערך הדרגתי של זהויות מקצועיות סביב הציר המרכזי של טיפול נפשי. המטרה תהיה לבנות מערך מדורג, אך לא בהכרחי היררכי, שיכול להוות גם מסלול התפתחות מקצועית. כך למשל, אדם שעבר הכשרה חד-שנתית יחשב כחונך ואם יבחר להעמיק את הכשרתו יוכל להיכנס למסגרת לימודים שתעניק לו תואר מתקדם יותר. מוסדות ציבוריים יוכלו לקבל החלטות לגבי העסקתם של אנשי מקצוע בהתאם להכשרתם ובהתאם לצורך של המשתמשים בשירות. כך, יהפוך העיסוק בטיפול נפשי לעיסוק מגוון בעל דרגות הכשרה שונות הנותן מענה מגוון לצרכי האוכלוסייה בישראל.
