רקע: הספרות המחקרית מציינת כי לידה בגיל מאוחר כרוכה בסיכונים פיזיים ליולדת. ההשלכות שיש ללידה בגיל מתקדם על בריאותה הנפשית של האם עדיין אינן ברורות לחלוטין ורק מחקרים ספורים בחנו את הופעתם של תסמיני דיכאון לאחר לידה (דל"ל) בקרב נשים שילדו לאחר גיל 40.
מטרת המחקר: לבחון את ההיבטים הדמוגרפיים, החברתיים והנפשיים של יולדות מעל גיל 40. למיטב ידיעתנו, זהו המחקר הראשון מסוגו בישראל שבחן משתנים דמוגרפים ופסיכו- חברתיים בקרב אוכלוסייה זו מיד לאחר הלידה.
שיטת המחקר: מחקר חתך שכלל 124 יולדות, מתוכן 54% נשים נשואות, 36% חיות בקוהביטציה ו20% יחידניות מבחירה שהרו מתרומת זרע.
כלי המחקר כללו שאלונים לבחינת דל"ל, תמיכה חברתית, מדדי רווחה ומצוקה נפשית, מדדי בריאות האם ותינוקה, ומשתנים סוציו-דמוגרפיים.
ממצאים עיקריים: ממצאי המחקר מצביעים על ארבעה משתנים עיקריים התורמים להתפתחות דל"ל בקרב אימהות מעל גיל 40: משקל תינוק, מצב הורי יחידני מבחירה, רווחה נפשית ומצוקה נפשית בהיריון. נמצא כי ככל שמשקל התינוק היה גבוה, פחת הסיכון להתפתחות דל"ל בקרב האם. בהשוואה לאימהות נשואות, אימהות יחידניות מבחירה דיווחו על רמות נמוכות של תסמיני דל"ל. אימהות שדיווחו על רווחה נפשית גבוהה בהריון סבלו פחות מדל"ל , בעוד שאימהות שדיווחו על מצוקה נפשית בהריונן דיווחו על עלייה בתסמיני דל"ל.
ממצאי המחקר עשויים לסייע לצוות המטפל באיתור וטיפול מוקדם ומניעתי בנשים עם סיכון לדל"ל.
סיכום והמלצות: משקל תינוק נמוך ומצוקה נפשית גבוהה של האם במהלך ההיריון היוו גורמי סיכון עיקריים להתפתחות דל"ל, בעוד שמצב משפחתי יחידני מבחירה ורווחה נפשית גבוהה בעת ההיריון היוו גורמי הגנה מפני דל"ל. מומלץ לערוך מחקר עתידי נוסף המשווה בין האימהות החיות בקוהביטציה והאימהות היחידניות מבחירה.
