בהרצאה זו יובאו שני סיפורי מקרה של גישור גירושין עם בני זוג בגיל השלישי, בעלי מאפיינים שונים. בסופה ננסה לענות על השאלה האם גירושין הם אכן הפתרון הנכון לכל זוג בגיל השלישי הרוצה להיפרד?
בספרות הפסיכולוגית נהוג לתאר 4 תקופות עיקריות הנחשבות כתקופות בסיכון, שהמשבר הטמון בחובן עלול לחבל בחיי הנישואין וכתוצאה מכך להביא לגירושין:
• משבר הילד הראשון.
• משבר 7 שנות הנישואין.
• משבר גיל ה-40.
• משבר הקן המתרוקן- עזיבת הילדים את הבית.
בשנים האחרונות מדווחים מטפלים זוגיים וכן עורכי דין ומגשרים מתחום דיני המשפחה על עליה בפניה של זוגות בסביבות גילאי ה-60 לטיפול ו/או למטרת גירושין.
השנתון הסטטיסטי לישראל (2014) מאשר דיווחים אלו. על פיו מכלל הזוגות שהתגרשו בשנת 2012, 1,866 זוגות כללו נשים וגברים בגילאי 55+.
אם כן ניתן לזהות תקופה נוספת הנחשבת כתקופה בסיכון, והיא גירושין בגיל השלישי או מושג חדש בנקרא "גירושין אפורים".
תקופת הגירושין בגיל השלישי מתאפיינת בזוגות עם ילדים גדולים שכבר עזבו את הבית, לעיתים קרובות כבר יש להם נכדים. יש המסבירים את הפרידה בשלב זה כפרידה ש"היתה באוויר" בגילאים צעירים יותר, אבל מטעמי חשש כלכלי, או מטעמי התחשבות בילדים לא נעשתה אז ונדחתה להיום.
התלונות האופייניות בגילאים אלו הן בעיות בתקשורת, חוסר נוכחות והקשבה וחוסר בתשומת לב לאורך כל שנות הנישואין. אחרים טוענים כי הזקנה, שכבר חשים בגילאים אלו את סימניה, יחד עם המחשבה כי סיום החיים לא מאוד רחוק כבעבר, יכול להביא לרצון לשינויים בזמן שנותר לחיות, ובעיקר לשינוי במחויבות הזוגית, קרי פרידה וגירושין. גם בגילאים אלו בגידות עלולות להוות טריגר לגירושין.
