הרצאה זו עוסקת בפרקטיקות הטיפוליות של העובדות הסוציאליות הראשונות ביישוב העברי-יהודי בארץ ישראל המנדטורית, ומבקשת לסמן עובדות סוציאליות כקבוצה ייחודית הראויה להתבוננות מעמיקה ונפרדת בראי ההיסטוריה.
ההיסטוריוגרפיה הקיימת על תקופת היישוב העברי ממעיטה בחשיבותן של עובדות סוציאליות אשר לקחו חלק פעיל במערך היישובי של המדינה שבדרך.
מחקר הדוקטורט שלי שנכתב בימים אלו ועליו מבוססת הרצאה זו, מבקש להמחיש כיצד בד בבד עם העברת ידע בינלאומית, ובפרט מהקהילה היהודית בגרמניה, נוצר בפלשתינה המנדטורית ידע טיפולי חדש, המושפע מתפיסת עולם ערכית ומקצועית אשר באופן פרדוקסלי הייתה לאומית ואוניברסלית כאחד.
על בסיס ניתוח איכותני של טקסטים ארכיוניים, ובפרט של סידי ורונסקי, מאימהות המקצוע בישראל, נמצאו תמות חוזרות שלאורן פעלו עובדות סוציאליות: המסורת הגרמנית-יהודית שסימלה את העבר, האידיאולוגיה הציונית שייצגה את העתיד, והמפגש עם אוכלוסיית מהגרים מגוונת ועם מציאות סוציו-פוליטית חדשה שייצגו את ההווה.
בכך נבחנת הזיקה המורכבת של המקצוע לממסד ההנהגה הציונית ביישוב, במקביל להבנת דרכי הטיפול שטוותה העבודה הסוציאלית בראשית דרכה לעבודה רב תרבותית - נושא רלוונטי וטעון גם בימינו.
