רקע/רציונאל: תמיכה חברתית נתפסת הינה אספקט חשוב כגורם מניעה של סימפטומים דיכאוניים וכמסייע לבניית תחושת ערך עצמי ורווחה נפשית נתפסת בקרב אנשים עם נכויות פיזיות. המחקר הנוכחי בחן האם תמיכה חברתית נתפסת הינה גורם מתווך את הקשר בין אפליה נתפסת לבין רווחה נפשית נתפסת בקרב אנשים עם נכויות פיזיות בישראל.
שיטת המחקר: כמותית. נתונים נאספו על ידי שאלונים מובנים בקרב מדגם של 433 אנשים עם נכויות פיזיות בישראל, ומבחני רגרסיה שונים בוצעו.
ממצאים: תמיכה חברתית נתפסת משמשת כמתווך בקשר בין אפליה נתפסת ורווחה נפשית בקרב אנשים עם נכויות פיזיות, באופן זה שבקרב אנשים עם נכויות פיזיות עם רמות נמוכות ובינוניות של תמיכה חברתית נתפסת, אפליה נתפסת קשורה קשר שלילי עם רווחה נפשית, בעוד שבקרב אנשים אלה עם רמות גבוהות של תמיכה חברתית נתפסת, אפליה נתפסת לא נמצאה קשורה לרווחה נפשית.
מסקנות: הממצאים נידונו לאור המודל החברתי של תפיסת נכויות, וניתנו גם המלצות פרקטיות.
