רקע: השנים הראשונות בהורות מאופיינות בשינויים במגוון תחומי חיים והיכולת להתמודד עם אותם שינויים תלויה במידה רבה במשתנים אישיים וסביבתיים של ההורים וילדיהם. זיהוי משתנים אלו חיוני לפיתוח התערבויות של עובדים סוציאליים עם אוכלוסייה זו.
מטרות ושיטה: המחקר הנוכחי מתבסס על מודל ההורות של בלסקי (Belsky, 1984) ומטרתו לבחון את תרומתם המשולבת של סגנון התקשרות (חרדה והימנעות), מודעות עצמית (רומינציה ורפלקציה), טמפרמנט של הילד (רגשי, פעיל, חברותי, ביישן) והערכת הקשר הזוגי, לניבוי תפיסת הדחק בהורות. בנוסף, מטרת המחקר הינה לבחון האם קיימים הבדלים בין אבות לאימהות במשתנים אלו.
המחקר נערך בקרב 147 אבות ו- 147 אימהות (n=294) לילדים בגיל הרך (7-0). ההורים מילאו שאלונים מובנים שכללו את המשתנים: דחק בהורות, סגנון התקשרות, מודעות עצמית, טמפרמנט של הילד, הערכת הקשר הזוגי ומאפיינים סוציו- דמוגרפיים.
ממצאים: אימהות בהשוואה לאבות אופיינו בפחות הימנעות בהתקשרות, ביותר רומינציה וביותר רפלקציה. כמו כן, גיל מבוגר קשור ליותר דחק בהורות ואילו השכלה גבוהה ומצב כלכלי טוב קשורים לפחות דחק בהורות. התקשרות לא בטוחה וחשיבה רומינטיבית נמצאו קשורות ליותר דחק בהורות וחשיבה רפלקטיבית נמצאה קשורה לפחות דחק בהורות. עוד נמצא כי טמפרמנט רגשי וביישן של הילד קשורים ליותר דחק בהורות בעוד שטמפרמנט חברתי קשור לפחות תפיסת דחק בהורות. קשר זוגי טוב נמצא גם הוא קשור לפחות דחק בהורות. לבסוף, נמצא כי חשיבה רפלקטיבית ממתנת את הקשר בין הימנעות בהתקשרות לבין דחק בהורות.
מסקנות והמלצות יישומיות: בהתחשב בעובדה כי השנים הראשונות של הילד מהוות בסיס להתפתחותו בהמשך, עשויים ממצאי המחקר לאפשר לעובדים סוציאליים, העובדים עם הורים לילדים בגיל הרך, לבנות התערבויות מבוססות ידע אמפירי לטובת הורים אלו, תוך התייחסות להתערבויות דיפרנציאליות לאימהות ולאבות.
