The Fight of the Hebrew Newspapers against the Foreign Languages Newspapers during the First Years of the State of Israel

ד"ר עמוס בלובשטיין-נבו (אוניברסיטת אריאל)

המאבק של העיתונות העברית לחיסולה של העיתונות הלועזית בראשית ימיה של המדינה

לא פחות מ-117 עיתונים לועזיים, ב-14 שפות שונות – רבים מהם מפלגתיים - ראו אור בשנותיה הראשונות של המדינה ואיימו על מעמדה של העיתונות העברית. המחקר מתאר את המאבק בין העיתונות העברית ללועזית, שהתחולל בארץ בשנות החמישים.

המחקר מתאר את מאמצי המפלגות וגורמים פרטיים לקבל רישיונות לעיתוני לעז, שהיו, לדברי אגודת העיתונאים, "אחד העסקים הטובים ביותר במדינה", ולדברי עורך מעריב, עזריאל קרליבך, "אחת הפרנסות הטובות ביותר בארץ".

שרי הפנים, האחראים על חלוקת הרישיונות לעיתונים, וראשי הממשלה, בן-גוריון ושרת, בחרו להעלים עין מפגיעת עיתונים אלה בחזון "כור ההיתוך", ומהנזקים שגרמו ללימודי העברית של העולים ולניסיונות התערותם בארץ, והעדיפו "להכשיר" בשתיקתם את העיתונים האלה, רק משום שחיזקו את מפלגותיהם. חלק משרי הממשלה, מתברר, כלל לא ידעו עד כמה התופעה חמורה, ואלה שידעו התבטאו בישיבות הממשלה בקול רפה.

המחקר חושף לחצים של בכירים בשלטון ובמפלגות על משרד הפנים, כדי לקבל רישיונות; תחבולות שנקטו עיתונים, שקיבלו היתר להופיע שלוש פעמים בשבוע, להפוך ליומונים; שיטות שנקטו מפלגות, שנאלצו להתמודד עם עיתונות לועזית פרטית עוינת, כמו: השתלטות על העיתונים האלה.

העיתונות העברית החליטה לצאת למאבק שהיה, בעצם, מאבק על ההגמוניה בשוק העיתונות. הם דרשו לחסל את עיתוני הלעז, להפסיק להוציא להם רישיונות, להחרים את העיתונאים שלהם, ולא לקבלם כחברים באגודת העיתונאים. בעקבות המאבק החליטה הממשלה ב-1954, לחוקק את חוק העיתונות הלועזית, שיחייב עיתונים יומיים לתרגם 10% משטחם לעברית. הצעת החוק עברה לועדת השרים לענייני חקיקה, ומאז לא נודעו עקבותיה.

----------------------------------.