Yediot Aharonot and Ma‘ariv: A New Look at the "War of Worlds" in the Israeli Press

ד"ר מרדכי נאור

"ידיעות אחרונות" ו"מעריב": מבט חדש על מלחמת העולמות של העיתונות הישראלית

ב-15 בפברואר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, חלה "רעידת אדמה" בעיתונות הישראלית. כמעט כל מערכת עיתון הערב הנפוץ "ידיעות אחרונות", לרבות העורך הראשי ד"ר עזריאל קרליבך, ערקה והקימה עיתון מתחרה, "ידיעות "מעריב"", שעד מהרה שינה שמו ל"מעריב". גורלו של "ידיעות אחרונות", לכאורה, נחרץ, אולם המו"ל שלו, יהודה מוזס, לא ויתר והמשיך להוציא את העיתון, חרף הפסדים כבדים. "מעריב" נהפך תוך שנה אחת לעיתון המוביל בישראל מבחינת התפוצה וההשפעה.

נוכח "מעריב" המצליח נחשב "ידיעות אחרונות" במשך שנים לעיתון המדשדש במקומו. אנשי "ידיעות אחרונות" חרקו שיניים והמשיכו להיאבק. משפחת מוזס, ובמיוחד יהודה מוזס (עד פטירתו ב-1956), בנו נח וקרוב משפחתם דב יודקובסקי, החזיקו את העיתון בשיניים, ולא נתנו לו ליפול.

בעוד "מעריב" מתבשם מהצלחותיו העיתונאיות והכספיות, פעלו אנשי "ידיעות אחרונות", בראשות מוזס ויודקובסקי בשקט ובאיטיות. הם פיתחו סגנון של ידיעות קצרות, מובנות לכל, והכותרות מאירות עיניים. הם יצרו תמהיל של סוגי כתיבה שונים. במקביל, הִרבה "ידיעות אחרונות" במבצעי-פרסום ובהגרלות.

בה-בעת קפא "מעריב" על שמריו. כותביו הבכירים, שיסדו את העיתון ב-1948, שמרו על מקומם ב"כותל המזרח" של גיליונות יום שישי ותרמו מאמרים ארוכים, שלדעת צעירי העיתון היו ארוכים מדי ומשעממים. בשנות ה-60, ועוד יותר בעשורים הבאים, נעה העיתונות בעולם ובארץ קדימה, בעוד ש"מעריב" לא התקדם עם הזמן. והתוצאה: באמצע שנות ה-70 התהפכה הקערה. "ידיעות אחרונות" חלף על פני "מעריב", שנאלץ לוותר על כותר המשנה "העיתון הנפוץ ביותר במדינה".

המחקר החדש מתמקד בעיקר בפעולות ובמאמצים שנעשו על-ידי "ידיעות אחרונות", במשך כשלושה עשורים, עד שהצליח לדחוק את רגלי "מעריב" ממעמד הבכורה.