רקע: המחקר הנוכחי ביקש לשפוך אור על תקופת הזמן הייחודית של המעבר לאמהוּת בקרב אמהות יחידניות מבחירה בהשוואה לאמהות בזוגיות בהיבטים של בריאות נפשית וצמיחה אישית. המחקר מתבסס על המודל לצמיחה אישית של שפר ומוס Shaefer & Moos, 1992)), אשר על פיו הסתגלות וצמיחה אישית לנוכח דחק נתרמים ממגוון משאבים אישיים. לאור כך נבחנה תרומתם של המשאבים אוריינטציית התקשרות, עמידות נפשית ותמיכה חברתית נתפסת לבריאות הנפשית וצמיחה אישית של הנשים בשתי קבוצות המחקר.
שיטה: במחקר השתתפו 152 נשים בגילאי 28-48, אשר הפכו לראשונה לאמהות ואשר גיל ילדן הראשון אינו עולה על שנתיים. מחציתן אמהות יחידניות מבחירה ומחציתן נשים בזוגיות.
תוצאות: אמהות יחידניות מבחירה דיווחו על בריאות נפשית וצמיחה אישית גבוהות יותר ועל מידה מעטה יותר של קבלת תמיכה מאחר משמעותי בהשוואה לאמהות בזוגיות. בקרב כלל המשתתפות, עמידות נפשית גבוהה יותר, רמה נמוכה יותר של הימנעות בהתקשרות ותמיכה רבה יותר מהמשפחה תרמו לבריאות הנפשית. כמו כן, גיל ומצב כלכלי גבוהים יותר, תמיכה רבה יותר מאחר משמעותי וקבוצת המחקר (אמהות יחידניות מבחירה לעומת אמהות בזוגיות) תרמו לצמיחה האישית. בנוסף, עבור אמהות בזוגיות בלבד נמצא קשר בין תמיכת משפחה לצמיחה אישית גבוהה יותר. לעומת זאת, עבור אמהות יחידניות מבחירה בלבד נמצא קשר בין תמיכה מאחר משמעותי לבין צמיחה אישית גבוהה יותר.
מסקנות: חשיבות המחקר טמונה בהרחבת הידע התיאורטי אודות אוכלוסיית האמהות היחידניות מבחירה, מתוך גישה המכבדת את כוחותיהן ואת ההשלכות החיוביות של הבחירה שעשו.
