רקע: המעבר להורות ראשונה הינו אירוע חיים משמעותי, אשר כרוך בשינויים רבים ועל כן עלול לעורר דחק. בהתבסס על מחקרים שנערכו בשנים האחרונות התחדדה ההבנה של עובדים סוציאליים הנפגשים עם הורים חדשים, כי הדחק עשוי להוביל גם לתחושות של אושר, שמחה ומשמעות בחיים (Taubman-Ben-Ari, Ben-Shlomo, & Findler, 2012) ולפיכך עסוקים בפיתוח התערבויות מכוונות בניית משמעות.
מטרה ושיטה: בהתבסס על גישת "הפסיכולוגיה החיובית" (Positive Psychology ) ועל מודל ההתמודדות עם דחק של לזרוס ופולקמן (Folkman & Lazarus, 1984) בוחן המחקר הנוכחי באמצעות שאלונים לדיווח עצמי שהועברו למדגם של 221 הורים "חדשים", את תרומתם של משתנים אישיים ואישיותיים של ההורה (שליטה עצמית ואשמה), תפיסת התמיכה החברתית ותפיסת הדחק בהורות למשמעות בחיים (נוכחות משמעות וחיפוש משמעות). בנוסף, בוחן המחקר האם קיים הבדל בין אבות ואמהות במשמעות בחיים בעקבות המעבר להורות.
ממצאים: נשים, בהשוואה לגברים מאופיינות בנוכחות גבוהה יותר של משמעות בחיים. בכלל המדגם (אבות ואמהות) גיל צעיר, מצב כלכלי טוב, שליטה עצמית גבוהה, דחק הורי נמוך ותמיכה חברתית גבוהה קשורים ליותר נוכחות של משמעות בחיים. לעומת זאת, רמת דתיות גבוהה ותחושת אשמה גבוהה נמצאו קשורות ליותר חיפוש של משמעות בחיים. לבסוף, תמיכה חברתית מיתנה את הקשר בין דחק הורי גבוה לבין חיפוש משמעות.
מסקנות והמלצות יישומיות: ממצאי המחקר מחדדים את המשאבים שצריכים עובדים סוציאליים לחזק בתכנון התערבויות מניעתיות וטיפוליות עם אבות ואמהות במעבר להורות ראשונה. חיזוק המשמעות של ההורים עשויה כפועל יוצא לתרום גם להתפתחות טובה יותר של ילדיהם.
