רקע: בפנימיות בישראל שוהים כמה מאות קטינים אשר זקוקים לאפוטרופוס נוסף לאור העדרו של הורה אחראי המסוגל לתת מענה לצרכיהם השונים ולהבטיח את התפתחותם התקינה. משלא נמצא קרוב משפחה המעוניין והמסוגל למלא את התפקיד, נוהג ביהמ"ש למנות אפוטרופוס לגופם ולרכושם מטעם `תאגיד אפוטרופסות` המתמחה בליווי חסויים חסרי ישע. למרבה הצער, נכון להיום, מבחינת חובת האפוטרופוס והנהלים לתפקודו, קטינים אינם מובחנים מחסויים אחרים (למשל בעלי מוגבלויות או קשישים) ומטופלים כמותם ע"י תאגידי האפוטרופסות. תאגידים אלו אינם מוכוונים להקפיד על קשר אישי ועו"סיות רבות בפנימיות ובמחלקות לש"ח סבורות כי המענה הקיים אינו מספק וכי הילדים שבטיפולן זקוקים לדמויות קרובות וזמינות. לאור מציאות זו, פותח בעמותת "ילדים בסיכוי" מודל ייחודי בתחום האפוטרופסות המתמחה בליווי קטינים והמיושם כיום בקרב מאה ילדים בפנימיות.
מטרות: המודל שפותח בעמותה מדגיש את אחריות האפוטרופוס לייצר פרו-אקטיבית קשר משמעותי עם הקטין ולהפוך לדמות מרכזית בתכלול הטיפול בו. כל זאת, תוך הדגשת חשיבותו כגורם מתווך וממתן העובד עם משפחת הקטין ושואף להעצימה ולשלבה ככל הניתן בדאגה ובטיפול בו.
שיטות: במטרה לבסס מערכת יחסים קרובה וסמי-טיפולית ולהפוך לכתובת עבור הקטינים, משפחותיהם והצוותים בפנימיות, בגוף לאפוטרופסות מועסקים עו"סים המלווים כל אחד כ-20 קטינים בממוצע. באמצעות פרקטיקה של קירבה ויכולת התבוננות טיפולית במהלך הבילוי המשותף, אותה אנו מכנים: "הדיאדה של הפלאפל", האפוטרופוסים יוצרים קשר אישי עם הקטינים במישורים מגוונים ולאו-דווקא פורמליים, והופכים לציר בעל חשיבות טיפולית מכרעת בחייהם.
ממצאים ראשוניים והמלצות יישומיות: במחקר הערכה שנעשה באונ` ת"א, עולה התמונה הייחודית והיתרונות שבמודל ומתחדדת ההבנה שדמות האפוטרופוס משפרת את חווית ההחזקה וההקשרות. בעבודה פרו-אקטיבית ויצירת קשר קרוב, האפוטרופוס מוביל לשינויים משמעותיים בחיי הקטינים ואף מסייע למסגרות להתמודד בהצלחה עם האתגר שחניכים נעדרי עוגן משפחתי מציבים. חניכים אלו זקוקים לדמויות מחוץ לצוות הפנימיה המשמשות כתובת למכאוב ולשמחה. באות לבקר, לצפות בהופעה, להחמיא על התעודה וגם מכילות תסכול וייאוש מהמערכת. נוכחות אפוטרופוס מעורב ותומך בעל איכויות טיפוליות, מיטיבה את חיי הקטינים בפנימיות ומשפרת את תפקודם היומיומי ואת מוכנותם לחיים ביום שאחרי.
