The Election to the Ninth Knesset: 17 May 1977

הבחירות לכנסת התשיעית, שנערכו ב-17 במאי 1977, הביאו לחלופי שלטון בפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל – תנועת העבודה ומפא"י ירדו מהשלטון אחרי עשרות שנים והימין הישראלי – הליכוד ותנועת החרות – הגיעו לכס השלטון. מדובר בצעד רב משמעות מבחינת קורות המדינה ואף בתולדות עם היהודי.

מטרת הרצאתי היא להדגיש את הנקודות הבאות:

המשמעות העיקרית של תוצאות הבחירות הייתה שהגוש הימני-דתי קיבל הפעם הראשונה רוב מוחלט – 62 ח"כים בכנסת החדשה. כך אפוא חברי הגוש היו היחידים שמסוגלים להרכיב ממשלה חדשה. נוצר "גוש חוסם" של הליכוד והמפלגות הדתיות. מדובר בתהליך ארוך – בבחירות לכנסת השישית (1965 ) לגוש זה היו 43 ח"כים; בבחירות לכנסת השביעית (1969 ) היו לו 50 חכ"ים; בבחירות לכנסת השמינית (1974 ) היו לו 54 ח"כים ובמקביל הגוש של מפלגות השמאל-מרכז ירד בהדרגה.

תנאי מרכזי למהפך היא השינויים הדרמטיים שהתחוללו במפד"ל – היא הייתה מפלגה מתונה שהייתה בת-ברית של מפא"י גם בימי היישוב – לפני הקמת המדינה. יש לציין כמה אירועים שהפכו אותה מפלגה נצית שמגמתה הייתה ברית עם הליכוד: מותו של המנהיג המפד"ל המתון מ"ח שפירא ב-1970 ; עליית הצעירים במפלגה – בראשות זבולון המר; הדחת יצחק רפאל מהנהגת המפלגה ב-1977 ו"התרגיל המבריק" של ראש הממשלה יצחק רבין ושר המשפטים חיים צדוק שהביא את הדחת שרי המפד"ל מהממשלה בשלהי 1976. ב-1977 התנאים ליצירת ברית בין המפד"ל לימין היו בשלים.

מפלגת ד"ש קיבלה 15 מושבים בכנסת החדשה אבל היא לא הייתה לשון-מאזנים וכך מנחם בגין היה מסוגל להרכיב ממשלה בלי נציגיה.