The 1977 Upheaval and Israeli Cultural Space

המהפך הפוליטי בשנת 1977 השפיע על מספר תחומים בהוויה התרבותית הישראלית: היחס הפומבי לדת, היחס לעם היהודי בתפוצה, היחס ליוצאי עדות המזרח והיחס לעבר. היו אלו ראש לכל שינויים מילוליים אך יותר מכל היו אלו ראשיתם של שינויי עומק תרבותיים. כאלו שעסקו בנוסח הנרטיב הלאומי והמיתוסים הנגזרים ממנו. שינויים שהובילו לעימות תרבותי שלא הסתיים עד היום.

על כך כתב יזהר סמילנסקי בעיתון דבר בפברואר 78 מאמר תחת הכותרת `עת לקום ולמחות`.[1] בין השאר הוא טען `המהפך הוא עקרוני- פוליטי. האם גוף פוליטי מקבל מעתה רשות להיות פוסק בעניינים שברוח... לוועדה של הכנסת אין כאן זכויות יתר. לשר החינוך אין כאן שיקול דעת מיוחס. לגופים פוליטיים אין כאן היתר- כניסה אוטומאטי ולא רשות הכרעה ולא רשות הכרעה ולא זכות לסאנקציות`.

המהפך הפוליטי שהתרחש במדינת ישראל בשנת 1977 לא נותר אפוא במסגרת הפוליטית המצומצמת והייתה לו השפעה על המרחב התרבותי ציבורי. סימלנסקי הטיב להצביע על כך שמדובר במהפך עקרוני, תוך הצגת השאלה האם גופים פוליטיים נבחרים כמו וועדות הכנסת ושר חינוך זכאים לקבוע ולהשפיע בתחום התרבותי עליהם הופקדו מכוח בחירתם הדמוקרטית. שאלה שלא הוצגה קודם לכן לרשויות הנבחרות.

בהרצאה אעמוד על אופי השוני התרבותי בתחומים השונים שיצר המהפך הפוליטי כפי שבא לידי ביטוי באירועים פומביים ובשיח התרבותי בישראל.

[1] יזהר סמילנסקי, עת למחות, דבר, 8 פברואר 1978.