חירשות של ילד במשפחה, מעוררת לא אחת בקרב ההורים תחושת לחץ, הנובעת ממשימות הוריות איתן הם מתמודדים בשלבים התפתחותיים שונים של הילד, ומחייבת מערך אינטנסיבי של טיפול והתארגנות משפחתית. במקרים רבים, הקהילה עשויה להוות משאב משמעותי עבור ההורים, אך לעיתים בשל מאפייניה הייחודיים, היא משמשת כחסם, ומקשה מאוד. יתכן והסיבות לכך, הנן התפיסות החברתיות כלפי סוג הנכות הנדונה, כמו גם, הסטראוטיפים הקיימים בה.
במחקר איכותני אשר נערך בקרב 20 אימהות שומעות לילדים חירשים בקהילה הבדואית בנגב, נמצאה עדות רחבה להשלכות התפיסות החברתיות על איכות חיי האימהות והילדים החירשים כאחד. האימהות קישרו באופן ישיר בין תופעת הפוליגאמיה השכיחה והמקובלת בחברה הבדואית, לבין לידתו של ילד עם חירשות. רבות ציינו שזו היתה העילה להחלטת הבעל להינשא לאשה נוספת, דבר אשר פגע בהן מאוד והותיר אותן לבדן להתמודד עם גידולו של הילד או ברבים מהמקרים הילדים החירשים שנולדו. בנוסף, הן תארו את השלכות התפיסות החברתיות המדירות, הנובעות לרב מחוסר ידע אודות התופעה, על יחס החברה כלפי ילדיהן. ילדים אלו "זוכים" ליחס דוחה, מזלזל מצד ילדים ומבוגרים כאחד. בנוסף, הן נתקלות לא אחת בחוסר אמונה בנוגע ליכולותיהם של הילדים בשל חירשותם, תפיסה אשר פוגעת במיצוי יכולותיהם. כל אלו, מותירים את האימהות בודדות במערכה, והן מנסות למזער את הנזקים תוך כדי ניסיונות הסברה במישורים רבים.
בהרצאה, יוצגו "קולות" האימהות, תוך כדי קישורם לתפיסות החברתיות הקיימות בקהילה הבדואית כלפי חירשות.
