רציונאל:
הטיפול באדם זקן הוא ייחודי, מורכב ודינמי, ומהווה אתגר למטפל ולמטופל. שניהם מתמודדים עם האובדנים ואתגרי ההזדקנות הכרוכים בלחצים מרובים ותחושות מורכבות. גישת הפסיכותרפיה האדלריאנית לזיכרונות ילדות כסיפורים סובייקטיביים וטלאולוגיים מקבילה לתפיסה העכשווית של תורת הנרטיב , כלומר, החשיבות של זיכרונות ילדות, איננה היסטורית אלא השלכתית. הדגש הוא לא על חיפוש האמת ההיסטורית, אלא על התהליך הנרטיבי של הבנית העצמי. טכניקות השלכתיות מאפשרות מרחק היוצר תחושת ביטחון, ומעודדות שיח חופשי ופתוח יותר גם על נושאים כואבים ומורכבים. השימוש בזיכרונות ילדות כמטאפורה יכול לשפוך אור על היבטים לא מודעים של מטופלים ולחשוף היבטים רבים של סגנון החיים שלהם.
שיטה- תיאור מקרה:
במרכז ההרצאה יובא מקרה קליני מחדר הטיפולים, ובו מקבץ של זיכרונות ילדות של מטופלת ניצולת שואה, אלמנה בת -89 שדיווחה על תחושת בדידות גבוהה ומצוקה רגשית. הזיכרונות מהווים מצע לניתוח ואבחון סגנון החיים שלה, האסטרטגיות להשגת תחושת ערך ושייכות , יחסי הטיפול ונקודות ציון משמעותיות בתהליך הטיפולי. הדיון יתמקד במשמעות הייחודית של השימוש בזיכרונות ילדות ככלי השלכתי ומקדם את מטרות הטיפול.
סיכום:
זיכרונות ילדות הם נרטיבים סובייקטיביים על העבר, המייצגים את תפיסת העולם של המספר בהווה. חשיבותם אינה היסטורית אלא השלכתית, ואת משמעותם יש לחפש בהווה ולא בעבר. כמטאפורות תיאוריות של העבר, זיכרונות ילדות חושפים מידע הן על מצבו הרגשי של המטופל, והן על תפיסת העולם שלו על עצמו ועל החיים.
הרצאה זו מציגה את הרציונל ואופן השימוש בזיכרונות ילדות כטכניקה השלכתית בעבודה טיפולית עם אנשים זקנים.
