בהרצאה יוצג תיאור מקרה של התערבות טיפולית עם אישה מתמודדת הסובלת מהפרעת סכיזורפניה-פרנואידית וכן מהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. ההתערבות נעשתה במסגרת ליוויה בשיקום פסיכיאטרי בקהילה. אישה זו ביטאה חשדנות כלפי הגורמים המטפלים בה, דבר שהוביל לקושי רב ביצירת הקשר עמה ובקידום הליך השיקום. לאור זאת נעשתה התערבות בדרך עקיפה תוך שימוש בכלי אומנותי שהיווה "קול-שלישי" בחדר הטיפול - נבנתה שיטה העושה שימוש בשפה מטאפורית של התבוננות ביצירות אומנות. כלי זה נבחר בהתאמה לחוזקות המטופלת, הנוגעים לנושא משמעותי בחייה ומקור שלוה עבורה - תחום הציור. מטאפורה מאפשרת הרחקה מגינה, ביוצרה הפרדה בין המציאות של המטופל לבין המציאות ב"יצירה". בנוסף, היא משאירה בידי המטופל חופש בחירה באשר להליך התוך-נפשי - ההחלטה למה להתייחס ועל מה לשים את הדגש ביצירה המוצגת. כך, ניתנת דרך ליצירת הבנות חדשות אצל המטופל וקידום ראיה שונה של עצמו ושל העולם.
יוצג הליך ההתערבות לאורכו תוך הדגמת התערבויות שונות במהלכו, בהן נעשה שימוש בכלי של התבוננות ביצירות אומנות. ניתוח המקרה מצביע על היכולת והיעילות הגלומות בשימוש בכלי עקיף והדרגתי, המפחית חרדה, מאפשר צמיחה ומסייע בהליך ההשתלבות והשיקום בקהילה, בייחוד באוכלוסיות המגלות חשדנות רבה כלפי מטפלים, בעלות רמה חרדה גבוהה וחשש מאובדן שליטה. באמצעות התערבות זו נוצר מרחב טיפולי ייחודי בו נעשה שימוש במטאפורה מכבדת ומותאמת. כמו כן, הושם דגש על ראיית הכוחות, הכשרונות, הערכים והיכולות של המטופלת דרכם נותח סיפור חייה ונבנתה מחדש זהותה באופן חיובי יותר. מתוך מרחב טיפולי ייחודי זה ושימוש בכלי הטיפולי החל להיווצר קשר שהלך ונבנה עד להיותו קשר יציב ובוטח עם שיח רגשי פתוח ועמוק. זאת ועוד, נעשתה התקדמות משמעותית בפן התפקודי-שיקומי.
