רקע: התחדשות עירונית הינה תכנית דיור ממשלתית המעוגנת בחקיקה, המציעה שורה של פעולות שמטרתן להגדיל את היצע הדיור באזורים בנויים ולשפר את איכות חיי התושבים, כמו גם את האיכויות האורבניות של המרקם העירוני הציבורי. מסלול זה, הנתפס לעיתים קרובות כמענה הולם הן לקידומן של שכונות עירוניות מוזנחות והן לצורך הקיים לצופף את הערים הקיימות, עלול להתעלם מההשלכות החברתיות של תהליכים אלו ולפגוע באוכלוסיות מוחלשות.
מטרות: לתאר ולנתח תפיסות של עובדים סוציאליים ולקוחות לגבי תפקיד העובד הסוציאלי בקידום מדיניות מיטיבה לאוכלוסיות מוחלשות בתהליכי התחדשות עירונית. כמו גם את אסטרטגיות פעולה והחסמים וההזדמנויות בתהליך. נערכו 35 ראיונות עומק עם עובדים סוציאלים המועסקים במחלקות לשירותים חברתיים באזורי ההתחדשות העירונית וארבע קבוצות מיקוד עם עובדים סוציאלים ותושבים.
ממצאים: זוהה תהליך ספיראלי שעוברים עובדים סוציאליים ביחס למעורבות בזירת המדיניות, על פיו תפיסת תפקידם מעוצבת ומשתנה. התהליך אינו זהה לכלל העובדים הסוצאליים ולמעשה ניתן לאפיין שלושה סוגים של עובדים סוציאליים בעלי תפיסת תפקידית שונה.
מסקנות והמלצות: על אף כי עובדים סוציאליים רבים חשים אי וודאות בנוגע למסגרת התפקיד, נעדרי ידע וכלים מקצועיים מספקים על התהליך, רבים מהם רואים במעורבותם בשדה זה כחיוניות לקידום מוביליות חברתית בתהליך אשר תיטיב עם התושבים. זיהוי החסמים וההזדמנויות למעורבות בזירת המדיניות מגבירים את הידע המתפתח על מקומן של אוכלוסיות חלשות בתהליכי שינוי ועל תפקידה של העבודה הסוציאלית לקידום מדיניות וזכויות חברתיות של אוכלוסיות מודרות ופגיעות בחברה. אך גם מדגישים את החשיבות בפיתוח ידע והטמעת מנגנונים ארגוניים המתווים סטנדרטים המתעלים את ההתערבויות המקצועיות.
