אימהות עצמאיות, אימהות יחידניות, משפחות שבראשן הורה עצמאי – כולן הגדרות לתופעה חברתית הולכת ומתרחבת בעולם המערבי. מגמה של שינויים במבנה המשפחה ונורמות חברתיות הביאו לאחוזי גירושין ולנשים המחליטות להביא ילדים לבדן.
התופעה החברתית הופכת לבעיה חברתית כאשר מדובר בנשים צעירות מאוד (גילאי 18-30), המתקשות להתמודד עם גידול וחינוך ילדיהם ללא עזרה, ומשפחות המוצא שלהן לא מהוות עורף משפחתי איתן המסוגל להעניק להן את הסיוע הנדרש.
התופעה קשורה גם בעליית יוקר המחייה, הקושי לפרנס משפחה ולהחזיק משק בית ממשכורת אחת, וקשורה גם בקשיים להשתלב בשוק העבודה כאשר אין עם מי לחלוק בנטל הטיפול בילדים בימי מחלה, חג או חופשה.
במחלקה לשירותים חברתיים הבנו כי קבוצה הולכת וגדלה של אימהות יחידניות, צעירות, ללא עורף משפחתי תומך, עם ילדים בגיל הרך עד בי"ס יסודי, שמרביתם הוגדרו ילדים בסיכון, נמצאות בטיפול אינטנסיבי אצל העו"סיות וגם בשירותים המשיקים - קידום תעסוקתי, שיפור המצב הכלכלי, השירות הפסיכולוגי החינוכי, מערכות החינוך, ללא הצלחות משמעותיות בהשגת המטרות הטיפוליות.
מתוך כך בנינו מודל עבודה מערכתי (Wraparound). צוות התוכנית כלל את העובדות הסוציאליות, פסיכולוגיות, מקדמות תעסוקתיות ומנהלות שירותים משיקים, והוא נפגש באופן תדיר כדי לבנות את ההתערבות בצורה משלימה ומתואמת בין כולן.
המודל כלל עבודה קבוצתית אינטנסיבית, טיפול פסיכולוגי קצר מועד, ליווי עו"ס המשפחה, קידום תעסוקתי (כולל אבחון תעסוקתי וסיוע במימון הכשרות), סיוע מיצוי זכויות כלכליות וניהול תקציב משפחה, חיזוק מערכות תמיכה בלתי פורמליות ושילוב באירועי תרבות ופנאי.
השילוב בין כל "חלקי החיים" של האישה וההסתכלות המערכתית הטיבו עם הנשים וההתקדמות ניכרה כבר בשלבי התוכנית הראשונים.
בהרצאה אציג את המודל בליווי תיאורי מקרה, עדויות של הנשים עצמן.
