רקע: סטיגמה עצמית הינה תוצר של תפישת העצמי המאמצת את האופן בו האדם נתפש ע"י אחרים, סטיגמה עצמית מופנמת כאשר היחיד מכיר ומקבל את העמדות השליליות שסובבות אותו ומכוונות כלפיו.
מחקר פורץ דרך זה משמיע את קולם של בוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מ.ש.ה.) על חוויתם והשפעות הסטיגמה על חייהם. גישת המחקר היתה משתפת, בוועדת המחקר המייעצת היו גם חברים עם מ.ש.ה.
שיטה: נתונים נאספו ב-2 קבוצות מיקוד, בהם השתתפו מסנגרים עצמיים. השיח בקבוצות היה מובנה בחלקו. והשאלות שהועלו נוסחו ע"י הועדה המייעצת כגון: "מדוע אנשים פוחדים מאתנו ומלהיות אתנו במגע?"; "למה אנשים לא מאמינים בנו?"; "למה חושבים שאנחנו טיפשים?"; "למה לא מקבלים אותנו כמו שאנחנו?"; "למה מרחמים עלינו?"; "למה חושבים שאנחנו צריכים חסד?". הנתונים עובדו איכותנית.
ממצאים: אנשים עם מ.ש.ה. חווים סטיגמה באופן אינטנסיבי, המלווה בבושה גדולה. תגובתם לסטיגמה באה לביטוי בתסכול, הימנעות ממצבים והזדמנויות, כאב ועצב. 5 תמות זוהו: ההשפעה הרגשית של הסטיגמה; חוסר הבנה למה קיימת סטיגמה ומדוע מכוונת כלפיהם; בלבול בתפישה עצמית וזהות עצמית; הימנעות והתעלמות כבררת מחדל בתגובה להתנהגות סטיגמתית כלפיהם; ההזדמנויות והכוחות שסנגור עצמי מאפשר.
מסקנות והמלצות: ישנה חשיבות להתייחס לתפישה העצמית ולמתן כלים וכישורים לאנשים עם מ.ש.ה. להתמודד עם מציאות שמזמנת להם ביומיום חוויות מאוד שליליות. קבוצות לסינגור/ייצוג עצמי נותנות מענה מעצים למשתתפים בהן. מיומנות של ייצוג עצמי מגיל צעיר ועבודה במקביל עם הורים ומשפחות יתרמו לחיזוק מעמדם, לחוסן הנפשי וליכולתם להתמודד בצורה אפקטיבית במצבים שונים. בנוסף, פעילות נמרצת להגברת מודעות בציבור חיונית לשינוי התפיסות החברתיות והכחדת הבורות המעצבים את הסטיגמות החברתיות השליליות.
