רציונל/רקע:
חוק זכויות החולה קובע כי זכותו של כל חולה לקבל מידע על מצבו הרפואי ומכאן נגזרה חובת הרופא לספק את המידע (חוק זכויות החולה 1996). בקוד האתיקה של העו"ס מצוין כי יש לשקול היטב, בכל פעולותיה המקצועיות, את משאלותיו ורצונותיו של הלקוח. מעבודה בשטח עם מטופלים חולים סופניים ומשפחותיהם מתעוררת הדילמה האם מסירת מידע במלואו, מסייע להתמודדות או דווקא פוגע.
מטרות, שיטות (המחקר או ההתערבות):
מטרת ההתערבות במקרים אלו היא הקלה על הסבל והפחתת קונפליקטים בהתמודדות עם הצורך והרצון של המטופל ומשפחתו למידע בנוגע לתוחלת החיים הצפויה והחובה של הצוות במסירת האמת, לבין הצורך של המטופל או משפחה בשמירה על מנגנוני ההכחשה.
ממצאים:
הכנה ומודעות למוות הקרב יכולה לסייע בקבלת החלטות, בתכנון טיפול, קיום תהליכי פרידה ועוד. מאידך, מסירת מידע בדבר סוף החיים עלולה להגביר מצוקה וחרדה ולפרק הגנות המשרתות בהתמודדות. מכאן, שמנגנון ההכחשה שמסייע עלול להתנפץ. ויסמן, מבקר את ההנחה שכל החולים יכולים להשיג השלמה עם מותם. ברודי (1998) מתייחס למחלה סופנית כמצב בו הרצון לשמר תקווה יכול לגבור על החובה למתן מידע. פרי (2015) טוענת שהמטרה היא לסייע להתמודד עם הדואליות של חיים ומוות. דבקות בחיים מכילה מרכיבים של תקווה והכחשת המוות המסייעים בהשגת איכות חיים במידה משמעותית לא פחות מידיעת "האמת".
מסקנות והמלצות יישומיות:
בעבודתנו במערך האונקולוגי וליווי המטופלים בשלבי מחלה סופיים למדנו שראייה הוליסטית המשלבת בין תפיסות של "אמת" ו"הכחשה" מועילה בעיבוד המידע ובשמירה על חוסן נפשי בהתמודדות. אוגדן טוען שחלק מתפקיד האנליטיקאי הוא החזקת המתח בין הפחד של המטופל לאבד את שפיותו לבין הצורך שלו באמת. מכאן, שתהליך ידיעת ה"אמת" ותהליך ה"הכחשה" יכולים להתקיים במקביל ואינם סותרים. אלו משרתים חלקים שונים בתפיסה של המטופל כפי שהוא מסוגל לחוות את קיומו.
