עם התגברות האינדבידואליזם וכאשר נישואים ש"אורגנו" ע"י ההורים מוחלפים בנישואים מתוך בחירה, עולה גיל הנישואים. מה שמתרחש בחברה הכללית מתרחש גם בחברה הדתית-אורתודקסית מודרנית שחשופה לרוחות המנשבות מן העולם הדתי-מסורתי והמערבי-חילוני גם יחד. היא מושפעת מעליית ההשכלה בקרב נשים, הצורך בהגשמה אישית וכתוצאה מכך, מעליית גיל הנישואים. כך הולכת ומתרחבת תופעה של רווקות מאוחרת בחברה הדתית מודרנית. כך הולכת ונוצרת קבוצה ייחודית בתוך החברה הדתית, בעלת מאפיינים של מקום מגורים, חיי חברה ותרבות.
הרווקות המאוחרת מובילה לכך שנשים שעדיין לא נישאו והריון שלא במסגרת זוגית הוא אינו אופציה בעבורן, מבקשות לשמור לעצמן את האופציה ללדת בגיל מאוחר יותר באמצעות הביציות שלהן שיוקפאו עד אשר ימצא את בן הזוג המתאים. הטכנולוגיה להקפאת ביציות "מנגישה" אפשרות זו. היא מאפשרת שימור אופציית הריון בריא בגיל מאוחר יותר לנשים הנזקקות לכך. תהליך הקפאת הביציות כולל מתן הורמונים לצורך השראת ביוץ ותהליך שאיבה הנעשה בהרדמה בחדר ניתוח. מספר הביציות הנדרש כדי להגדיל סיכויי לידת חי מהביציות המוקפאות תלוי בגיל האשה, ומבחינת החוק הנוהג בישראל מותר לשאוב עד 20 ביציות, לנשים אשר מלאו להן 30, אך טרם מלאו להן 41 ֻׁ(תקנות משרד הבריאות). בד"כ נדרשים לפחות שני סבבים של טיפול כדי להגיע למספר הביציות הרצוי.
אביא את קולן של נשים הבוחרות לעבור את התהליך מסיבה סוציאלית, כפי שעולה ממחקרים שנעשו בעולם ואתמקד באיפיון הייחודי של קבוצת הנשים האורתודוקסיות.
אראה באמצעות דוגמאות את המורכבות של התהליך בעבורן ואטען שמורכבות זו מחייבת את הגורמים המטפלים בהתייחסות רגישת תרבות.
