פעילות גופנית נחשבת כיום לחלק בסיסי ומהותי מקידום בריאות האדם, משמירה על אורח חיים בריא וממניעת מחלות.
אנשים המתמודדים עם מחלה או הפרעה נפשית סובלים מסימפטומים נפשיים וגופניים רבים, הן כתוצר ישיר של המחלה (כגון איטיות פסיכומוטורית המאפיינת מצבי דכאון) או כתוצרי לוואי שלה- מחלות מטבוליות, השמנה, יתר לחץ דם, הזנחה גופנית וכיו"ב.
על הקשיים הכרוכים בהתמודדות עם מחלה נפשית יש להוסיף את האשפוז הפסיכיאטרי, המהווה אתגר למתמודד (למשל השהות בתנאים סגורים).
לאור זאת הוצבה ההנחה שבבסיס פרויקט זה, כי בכוחה של פעילות גופנית שתתרחש דווקא במהלך האשפוז הפסיכיאטרי לסייע בשיפור בריאותו הנפשית והפיסיולוגית של המטופל ולשפר את חוויית האשפוז. פעילות גופנית יכולה לחזק את תחושת השליטה של המטופל על גופו, על נפשו ועל הקשר ביניהם. בטווח הארוך ניתן באופן זה להעלות תחושת ערך עצמי, לחזק קשרים חברתיים ולהפחית סטיגמה חברתית.
בשל הקושי המוכר לכולנו בקיום פעילות גופנית הרי שנדרשים ליווי, תיווך והכוונה. בכך עוסק "מישהו לרוץ איתו", שהחל לרוץ בנובמבר 2016.
בפרויקט זה חוברים לראשונה סטודנטים לפעילות גופנית מותאמת, הלומדים בבית איזי שפירא (ע"ר לטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים) למאושפזים במחלקה פתוחה-סגורה בשלוותה. המפגש הטיפולי מתרחש ברמה פרטנית וקבוצתית ומהווה חלק ממהלך האשפוז. תכנית אימון נכתבת לאור מטרות הנקבעות במשותף עם המטופל. האימונים כוללים שיטות ועזרים מגוונים, בהתאם ליכולותיו ורצונותיו של המטופל. ישנם אימונים שיש לבצע באופן עצמאי ובעידוד צוות המחלקה.
מטופלים המשתתפים בפרויקט מדווחים על תחושה של משמעות ועשייה, חיבור לכוחות ולמשאבים שקיימים בהם, הנאה וחשיפה למשחק או לעצם השימוש בגוף.
הסטודנטים, שזו להם הכשרה מעשית, מלווים מקצועית הן בתחום הספורט והן בהיבט הפסיכולוגי. זוהי להם הזדמנות להיחשף לאוכלוסיית ברה"ן ולסייע בהפחתת הסטיגמה. מתקיים קשר רב מקצועי עם רופאים, מטפלים ודיאטניות.
תהליך הערכה ובקרה מלווה את הפרויקט ומצביע על חשיבות רצף האימון, חבירה לאנשי הטיפול במחלקה ומרכזיותו של הקשר בין הסטודנט והמטופל.
חזון עשייה זו עוסק באפשרות להפנים ולבצע פעילות גופנית כחלק משגרת היומיום של המתמודד עם מחלה נפשית , החל משלב האשפוז ועד לחיים בקהילה.
