טוקאייר, פנימיה טיפולית -פוסט אשפוזית לבנים עם בעיות התנהגות והפרעות רגשיות. החניכים מאופיינים בחרדה ודיכאון, חוויות דחייה, הזנחה ודימוי עצמי נמוך. סיפור חייהם מלווה בתחושת כישלון וחוסר אמון בעצמם ובסביבתם. כמסגרת טיפולית חינוכית העקרונות המנחים הם "החניך במרכז" ו"שימור מקום ההורים".
עלינו לתת מגוון אמצעים רגשיים לביטוי. מתוך כך התחלנו לקיים טיפול באמצעות קולנוע (בנוסף לטיפולים אחרים).
השימוש בכלי הקולנועי מתרחש כמפגשים קבוציתיים (הנחיה ע"י מטפל מומחה וצוות הפנימייה), בשני אופנים:
1. צילום סרטים קצרים, מתכנים שעולים בקבוצה ותרגילי פסיכו דרמה. השימוש במצלמה ובמשחק תפקידים מאפשר למשתתפים להתעמק בתחומים הנוגעים להם מבחינה רגשית ותפקודית. באמצעות הסיפור המצולם מקיימים דיאלוג פנימי וחיצוני כנה. התהליך של העיבוד, דרך החוויה האישית, מביא לתחושת שייכות קבוצתית. המשתתפים צופים בעצמם מהצד, מזווית אחרת.
2. סינמה תרפיה- צפייה בסרטים קולנועיים, התבוננות על נרטיבים מקבילים ודיאלוג בין נקודת המבט השונות.
דרך המפגש הקולנועי קורים תהליכים טיפוליים:
השלכה: כיוון שהסרטים הם פרי דמיון, שהקשר הישיר למשתתפים סמוי, מתאפשר מרחב לדיאלוג ותהליך התפתחותי סביב הדמויות. כך ניתן לעסוק בנושאים והתחומים הנוגעים למשתתף מבחינה רגשית ותפקודית. הכלי פורץ התנגדויות לטיפול המסרתי בחדר.
העצמה- אישית וקבוצתית, מתוך האפשרות להיות שותף ליצירה, פעיל בהפקת הסרט, שותף לכתיבת הסיפור, הצילום, המשחק, הבימוי ושאר התפקידים, ובסופו של דבר לראות תוצר מרשים המקבל הד ופידבק חיצוני.
דימוי- שימוש בתפקידים השונים, כדוגמאת במאי שנותן הוראות ושולט, כצלם שמשקיף בלבד יוצר חוויות פנימיות ובונה דימוי פנימי חדש.
כיום מתקיימת עבודה באמצעי זה בשלשוה אופנים:
1. קבוצה אורגנית
2. קבוצה משלבת חניכים שונים
3. הורים וילדים. כשהמטרה היא יצירת דיאלוג ושפה דרך היצירה וההבעה הקולנועית ובניית קרקע לפתיחות והבנה.
המשתתפים בסדנה יקבלו היכרות עם כלי טיפולי חוויתי פחות מוכר והתנסות חוויתית. נראה איך דרך עשיה ותפקיד ניתן לגעת בחוויות טיפוליות של התבוננות, שיקוף, העצמה ועוד.
ניתן מקרים מהשטח ונראה כיצד תמות משמעותיות בחיי החניך עולות דרך כלי זה ביתר שאת, כיצד הכלי יכול לעקוף הגנות מבלי להשאירו חשוף מידי. כמו כן ניתן הצצה ל"מזכרת" שעמה יוצא המטופל- לסרט שנוצר.
