רקע:
תרבות השתייה הרוסית שונה בכמה אספקטים מתרבויות השתייה הנפוצות בעולם המערבי. בכלי האבחון של תע"ס בתחום השימוש באלכוהול חסרה התייחסות אל האספקטים האלה במפגש עם מטופלים דוברי רוסית*. אחד האספקטים האלה הינו, למשל, התופעה של שתיית הבינג` הרוסי אשר שונה במהותה ממה שמקובל לחשוב על שתיית בינג` בהתבסס על הגדרתה של US NIAAA, (ההגדרה שאומצה גם על ידי הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול בישראל).
חוסר הידיעה והידע של המטפלים בתחום ההתמכרויות לגבי הייחודיות של תרבות השתייה של דוברי רוסית עלולה לפגוע בתהליך ההערכה והטיפול ולגרום לחוסר הבנה בין מטפל למטופל.
ברצוני להציג כמה מאפיינים של תרבות השתייה הרוסית על מנת לעורר חשיבה מחודשת על גבולות בין הנורמה לפתולוגיה בקרב דוברי רוסית הפונים ליחידות להתמכרויות.
מטרות:
1. הצגת התופעה של שתיית בינג` רוסי: המניעים והדינמיקה של התהליך, לערוך השוואה בין בינג` רוסי לבינג` על פי ההגדרה של US NIAAA, המקובלת גם על ידי הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול.
2. סקירה קצרה של התהליך שהכתיר את הוודקה למשקה הרוסי הלאומי, ומשמעויותיו.
3. כיצד השפה הרוסית משקפת את תרבות השתייה הרוסית, וכיצד הספרות הרוסית הקלאסית והמודרנית יוצרת ומעמיקה את התרבות הזאת. כיצד ההשפעות האלה באות לידי ביטוי בהתייחס לדינמיקה משפחתית וגם ברמת המקרו החברתית.
מסקנות יישומיות:
היכרות עם המאפיינים הייחודים של תרבות השתייה הרוסית תוכל לסייע בידי המטפלים בהבנה רחבה יותר של הרצף והגבולות שבין נורמה לפתולוגיה. הידע יסייע להפוך את הדיאלוג בין מטפל למטופל הבא מתרבות הרוסית למקרב ורגיש תרבותית.
דוברי רוסית*- באוכלוסייה הזאת אני מכלילה את תושבי רוסיה, יוצאי חבר העמים וילדיהם הפזורים ברחבי העולם ומשתייכים לתרבות הרוסית הכללית.
