רקע:
מדי יום מגיעים כ-60 איש לאשפוז יום המטולוגי במרכז הרפואי "שערי צדק". חלקם מגיעים לטיפולים במחלות אונקולוגיות. והמוגדרים כחולים במחלה קשה. הפניה לעזרה היא קשה לרבים מין המטופלים ואינה ברורה מאליה. החולים מגיעים מכל גווני הקשת החברתית בישראל ועבור חלק גדול מהם הפניה לעובדת סוציאלית נראית לא שייכת לעולמם. כאשר העובדת הסוציאלית מלווה ומכילה כבר מהשלבים הראשונים של האבחנה ונמצאת בעת מסירת הבשורה המרה ועד להחלמה המיוחלת.
ההתערבות:
העבודה במחלקת אשפוז מצריכה עבודת שטח ברחבי היחידה הכוללים:
1. איתור החולים ופנייה ישירה אליהם. – פעולה יזומה- reaching – out.
2. מתן מידע לגבי זכויות וגורמי סיוע בקהילה.
3. קישור וחיבור בין המטופל לצוות המטפל.
4. מתן עידוד והעצמה לחולה הנתון במשבר.
5. יצירת רצף טיפולי לכל אורך המחלה.
6. עבודה טיפולית – פרטנית, קבוצתית, קהילתית.
ממצאים:
החולים המגיעים לאשפוז יום מגיעים מביתם וחוזרים לביתם.ההתערבויות כוללות איתור , תיווך. ואף חיזור. החולים מחפשים מזור לגופם הכאוב באמצעות הצוות הרפואי. עבודת העובדת הסוציאלית הינה משנית . אולם חיונית ונחוצה בעת משבר הן לחולה והן ולמשפחתו.העבודה היא לטווח ארוך ונמשכת על פני שנים. מחלקת האשפוז הופכת לרבים מחולים אלה בבחינת בית שני והצוות המלווה הופך לבני משפחה.
מסקנות והמלצות יישומיות:
עבודת הצוות היא חיונית להבנת תפקידו ומעמדו של מקצוע העבודה סוציאלית בבית החולים. במחלקה בעלת אופי ייחודי זה. לראות חשיבות ביכולת העובדת ללוות מטופל משלב האבחנה ועד להחלמה. ליווי שכולל עבודה פרטנית, קבוצתית וקהילתית. בהסתכלות על הפרופסיה הטיפולית כמרכיב חשוב בריפוי החולים.
