רקע
ב-2012, עם הפסקת מדיניות "ההגנה הזמנית" כלפי תושבי דרום סודן וגירושם חזרה למולדתם, עלתה שאלת הטיפול בילדים למשפחות, אשר משרד הרווחה שילב במסגרות של השמה חוץ-ביתית בשל הזנחה או התעללות הורית.
מטרה
נבקש לבחון סוגיות אתיות בעבודה סוציאלית עם מבקשי מקלט באמצעות מקרה בוחן של ילדי מבקשי מקלט שהוצאו מביתם בהוצאה חוץ ביתית והיו מועמדים לגירוש.
ממצאים
מערכת שירותי הרווחה בישראל לא הייתה ערוכה להתמודד עם סוגיה זו: לעו"ס לא ניתנו הנחיות ברורות בנוגע להליך החזרת הילד לחזקת הוריו ולגבי מסגרת השיקולים הרלבנטיים לקבלת החלטה כזו. חוסר תיאום בין גורמי הרווחה לבין משרד הפנים חיבל בטיפול ההולם באותם ילדים. בחלק מהמקרים, עו"ס וגורמים מטפלים אחרים, נתנו עדיפות למדיניות הגירוש של משרד הפנים על פני טובתם וזכויותיהם של ילדים בסיכון, כך שילדים קורבנות התעללות והזנחה הוחזרו לידי הוריהם באופן פתאומי, ללא תהליך, על אף שההליך הטיפולי בעניינם לא הושלם.
מסקנות והמלצות יישומיות
מדובר במקרה בוחן, אך השאלות הללו רלוונטיות גם לאלפי ילדים חסרי מעמד החיים היום בישראל. על מקצוע העו"ס להבטיח כי החובה לשמור על שלומם וביטחונם של ילדים לא תיפגע באמצעות,
- להתחשב אך ורק בשיקולים מקצועיים הבוחנים את טובת הילד, זאת במנותק משיקולים הנוגעים למדיניות ההגירה של ישראל.
- להקפיד שילד חסר מעמד לא יוחזר לחזקת הוריו המתעללים או המזניחים, אלא לאחר שהתקבלה החלטה מקצועית לפיה אין עוד חשש לפגיעה בשלומו ובבריאותו, לאחר שנשמע הילד והתחשבו בעמדתו והתקבלה חו"ד מקצועית אודות שירותי הרווחה ומנגנוני התמיכה הסוציאליים במדינת היעד.
- החזרת ילד חסר מעמד לחזקת הוריו תיעשה באופן הדרגתי, תוך ליווי מקצועי לילד ולמשפחה, בדומה למקובל בתהליך החזרה לבית של ילד ישראלי.
